הרשת מלאה במידע שחלקו אמין וחלקו לא. כמה אגדות אורבניות צברו תאוצה או נוצרו ברשת? דברים שאנשים מאמינים בלב שלם שהם נכונים? מידע כשלעצמו לא בהכרח מוסיף הבנה של נושא מסוים ואנשים צריכים לדעת מאיפה לקבל את המידע ואיך לעבד אותו בצורה הנכונה.

בהקשר של הרפואה זה באמת יכול לעבוד לטובת החולים ולגרום לרופאים להיות מעודכנים ולא לנוח על זרי הדפנה, אבל מה קורה כשפציינט פונה לרופא ואומר לו שהוא קרא באינטרנס שעשבים מסוימים הם הפיתרון למחלה שלו, או שהוא יחשוב שהוא מבין טוב יותר מהרופא?

אני מסכים שיש נקודת פתיחה טובה יותר בדו שיח, אבל צערי אני נתקל ביותר מדי מקרים שאנשים מקבלים מידע וחושבים שהם מומחים גדולים. ברשת יש הרבה מידע שטחי. לאנשים אין כוח לקרוא יותר מדי ברשת והם מעוניינים בשורה התחתונה. זה בעיקר פוגע במדע שנתפס לצערי בצורה די רדודה. הבעייה עם מומחים משניים שהם מפיצים בעיקר ידע שגוי. בדיוק כמו שהיינו משחקים "טלפון שבור" בילדותינו, ככה זה נראה גם ברשת. אני לא חושב שמישהו פעם חיפש מונופול על הידע. בהקשר המדעי, כל אחד מוזמן לבדוק דברים בעצמו, אבל הוא צריך לדעת שזה דורש השקעה מסוימת. אני מסכים שיש סוכני ביניים שמעבירים את המידע הזה אבל צריך להיזהר איתם (ואת זה אני אומר בתור אחד כזה). קל לנו לקחת את הדרך הקלה ולהתבסס על דברים של מישהו שנראה אמין, אבל אין לנו אפשרות לדעת כמה הוא משקף נאמנה את תחום הידע שלו.

יש פה כמה נקודות:

1. גם אותם מומחים, כמו הרופא המדובר, כבר לא נמצאים במגדל השן הבלעדי שלהם. היום יש לך את היכולת להגיע לידע שקשור לתחום. אתה יכול ללכת לרופא אחרי שקראת על הסיפטומים שלך, חיפשת בפורומים תשובות, והבנת מונחים שקשורים לנושא. זה לא אומר שבהכרח כל מה שתדע ותבין נכון – אבל זה מאפשר לך נקודת פתיחה לדו-שיח שקרובה הרבה יותר לזו של המומחה ממה שהיה אפשרי בעבר.

2. אתה יכול לתפקד כ"מומחה משנה" – את הידע שצברת בקריאה או בדיבור עם הרופא שלך להפיץ הלאה, לשתף בו אנשים אחרים.

3. דווקא בגלל שמרחב הידע עצמו מתרחב בצורה כל כך מהירה, בגלל שקשה להיות מומחה בתחום ידע שלם כלשהו, המרחב הופך הרבה יותר דמוקרטי. בדיוק בשל כך יש פחות אפשרות ליצור מונופול של ידע. ונראה לי גם שפסיכולוגית, אנחנו פחות ופחות נוטים להאמין באפשרות לבלעדיות של מישהו על הידע.