‫תגובות לפוסט: "בלוג מומלץ / הזמנה לאירוח"‬

‫מאת: מרמיט‬

‫מרמיט‬ — Wed, 16 Dec 2009 09:12:04 +0000

אופס, טעות שלי. הפריוויו כן עובד.

מחדל, ולא הראשון שלי (ג. מאיר).

‫מאת: מרגוליס‬

‫מרגוליס‬ — Wed, 16 Dec 2009 08:36:10 +0000

מעלים את הפריוויו? לא אמור. אצלי הם חיים טוב ביחד.
סגור תגיות מוסיף את התגית הסוגרת. אני באמת לא יודע למה יש כפתור כזה כשהכפתור של התגית עצמה הופך לסוגר, אבל שיהיה.

‫מאת: מרמיט‬

‫מרמיט‬ — Wed, 16 Dec 2009 08:33:35 +0000

מה שכן, אני רואה עכשיו שסרגל העיצוב מעלים את הלייב קומנט פריוויו.

נו, כפרות. זה יותר חשוב.

ותגיד, מה הכפתור "סגור תגיות" עושה?

‫מאת: מרמיט‬

‫מרמיט‬ — Wed, 16 Dec 2009 08:31:58 +0000

איזה יופי של תוסף! תודה (אפילו קישור צירפת, מלך).

עובד בקלילות, פשוט ונוח. לא עושה בלגנים.

מה שחסר לי בשרשור התגובות אצלי הוא קודם כל הקווים הברורים האלה שמראים את ההזחה, וחוץ מזה הגראוואטארים שלא מופיעים אצלי משום מה גם כשאני מבקש (אולי התבנית לא תומכת?)

יש לי וובמאסטר תכנת, רק שהוא לא יהיה כ"כ זמין בשלוש השנים הבאות
בכל אופן, זה לא עד כדי כך קריטי. שוב תודה.

‫מאת: מרגוליס‬

‫מרגוליס‬ — Tue, 15 Dec 2009 11:28:15 +0000

בשביל התגובות צריך לשחק עם ה CSS של התבנית. אני לא ממש מומחה CSS, אבל אם תצטרך אולי אני יכול לעזור.

התוסף לסרגל הוא זה – http://wordpress.org/extend/plugins/comment-form-quicktags/

‫מאת: מרמיט‬

‫מרמיט‬ — Tue, 15 Dec 2009 10:32:48 +0000

אוף, אני רוצה שהתגובות אצלי ייראו כמו אצלך. הרבה יותר מזמין, והשרשור מאוד ברור. גם סרגל העיצוב הזה נחמד. ניסיתי את MCEComments אבל הוא חרבש את הכיוונים LTR

‫מאת: מרמיט‬

‫מרמיט‬ — Tue, 15 Dec 2009 10:20:44 +0000

אה, יופי, אז אפשר למצוא סידור. רוצה חצי מהפוסט שלי?

‫מאת: מרגוליס‬

‫מרגוליס‬ — Tue, 15 Dec 2009 10:13:59 +0000

היי, כל אחד וסגנונו הוא. אם כבר אני צריך טיפול לכתיבה מתומצתת. אצלי זה מהודק מדי.

‫מאת: מרמיט‬

‫מרמיט‬ — Tue, 15 Dec 2009 10:09:06 +0000

או.
This is how you do it
אולי אני צריך לשאול את ירדן אם יש טיפול לגרפומניה ולכתיבה מפוזרת.

מה שכן, התחלתי לכתוב את הפוסט שלי כטובה לירדן, ותוך כדי כתיבה קלטתי שכמעט כל הלינקים שצירפתי ושנתנו לי השראה הגיעו בעצם מהקולקטיב…
נתת את הדוגמה של הקשר בין פסיכולוגיה לרשתות חברתיות, אבל מצאתי שם גם לינק למאמר בשם
In Praise of Melancholy
שיצא נגד האובססיה האמריקאית לאושר ולדיכוי העצבות. חשוב מאוד בעידן של ספסרי תרופות לכל בעיה.

אז בסופו של פוסט, הגעתי למסקנה שפסיכיאטר שמודע לרעיונות כאלה הוא באמת מישהו שהייתי סומך עליו יותר בקלות, במקרה הצורך.