הבנקים דופקים אותנו. זו אמרה שהפכה לשחוקה, בעיקר אחרי שמפלגות ביזאריות למיניהן ניסו לרוץ איתה לכנסת. ובכל זאת, קמפיין עמלות הבנקים שמקדם שוקי גלילי ראוי לתשומת לב. כי כולנו משלמים עמלות, וכולנו לא מבינים למה הן גבוהות כל כך. הכסף שלנו כבר אצלכם, לעזאזל. ואתם עוד לוקחים עליו עמלה. חמדנים. תחמנים. ובעיקר, לא שמים עלינו קצוץ. אז למה שלא נילחם על פרוטותינו?
אנחנו נלחמים מלחמות זעירות על דמי כיס. אבל אפשר גם לשאול את השאלה הגדולה – איך הגענו למצב הזה? האם הוא הכרחי? האם המערכת הבנקאית, הכסף המרכזי, הכלכלה הזו שכולנו נחנקים בתוכה, היא האופציה האפשרית היחידה?
במאמר מעניין זה מוצגת תשובה אפשרית לשאלה. המאמר סוקר את ספרו של תומאס גרקו –The End of Money and the Future of Civilization, ומנסה להציב אלטרנטיבה למערכת הכלכלית הנוכחית בדמות מערכת אשראי הדדית. זוהי מערכת בה הכסף אינו “שייך” לאף גורם מרכזי. האשראי ניתן בהסכם בין חברי הקהילה לבין עצמם ללא מעורבות צד שלישי, כך שאין צורך בריביות שיוצרות צורך בגדילה מתמדת ומכניסות חוסר יציבות. זוהי מערכת שנמצאת בשיווי משקל בין הייצור לצריכה. (אני כמובן חוטא כאן בפשטנות יתר, בין השאר בשל הבנתי המוגבלת בכלכלה. לכו לקרוא בעצמכם. תגידו מה אתם חושבים).
מערכות כלכלה אלטרנטיבית וסחר חליפין כאלה מיושמות באופן מוגבל ברחבי העולם, וגם בישראל נעשו מספר נסיונות (כמו קהילת מחרוזת ובנק הזמן). גם אם נסיונות אלה מוצלחים מבחינה טכנית (אינני יודע אם זה כך), הרי המכשול העיקרי בפני הרחבת מעגל הכלכלה החלופית הוא קודם כל תודעתי. אנו שקועים כל כך עמוק בתוך המערכת הקיימת; כבולים כל כך חזק בתפיסת עולמה, שאיננו יכולים לחשוב כלל על אפשרות אחרת. השיטה נראית לנו כחוק טבע, כגזירת הגורל. אנו שוכחים שהיא מעשה ידי אדם, תוצר של משחקי כוח, מניפולציות ותמרונים פוליטיים על-ידי בעלי הממון והשררה. השיטה לא היתה קיימת מאז ומעולם. היא אינה נצחית. היא הוקמה על-ידינו (ולא כל כך מזמן). וכמו כל דבר, גם זמנה יגיע.
השתחררות מתודעת השיטה מציבה אתגר מחשבתי נוסף. אנו רגילים לחשוב במונחים של גידול וצמיחה. עקרונות אלה עומדים ביסוד השיטה הכלכלית (מכיוון שהיא נסמכת על חוסר וחוב היא זקוקה לצמיחה מתמדת כדי לא לקרוס), והם חדרו (או הוחדרו) לתשתית המחשבה המערבית. כלכלה אלטרנטיבית ומקומית קוראת תיגר על עקרון הצמיחה, ומביאה במקומה את הקיימות (sustainability). זוהי תפיסת עולם אחרת לגמרי שקשה לאמץ מתוך המירוץ המטורף שאנו נמצאים בתוכו. הסרטון הבא מסביר באופן משעשע למה כדאי להתחיל לחשוב על זה ברצינות:
אני רק בשולי הדברים, כהרגלי.
מה בא קודם, השיטה הכלכלית ("המבוססת על חוסר וחוב") או המחשבה ה"מערבית"? אני חושד שהשיטה הכלכלית היא המשך/תוצר/שריד של חשיבה הישרדותית אבולוציונית שנבעה ממציאות של חוסר, וכתוצאה ממנו צורך לצבור.
זה בטבע שלנו.
הטרגדיה היא שהטבע הזה כבר לא מתאים למציאות של עודף ושפע. זה ה"דיסקט" שצריך להחליף, זה שינוי הפרדיגמה הנדרש ממשחק סכום אפס למשחק שבו כולם יכולים להרוויח אם רק ישתפו פעולה.
אני לא יודע. יש דווקא טענה שכל תרבות השפע והצבירה החלה רק עם העידן החקלאי, שהוא זמן קצר יחסית מזמנה של האנושות כולה. כך שלמעשה ברוב ימיה האנושות התקיימה באופן קיימי (המילה הזו בעברית בעייתית משהו). אני חושב שיש גם דוגמאות לחברות שלא מנהלות את משחק הצבירה והגידול הזה (חברות לא מודרניות, כמובן). כך שאני ממש לא בטוח שנכון להאשים דווקא את הטבע האבולוציוני שלנו.
אולי רק אז התחילו לצבור בפועל, כי לפני זה פשוט לא יכלו.
מה שקרה בתקופה החקלאית היה שהטכנולוגיה אפשרה לראשונה לצבור. ומאז, בערך, הטכנולוגיה (והאינטליגנציה) האנושית ממשיכה להקדים בכמה וכמה צעדים את הטבע (והאינסטינקט) האנושי.
בכל אופן, הנטייה לאסוף כמה שיותר ולרצות יותר נובעת לדעתי מדחפים אבולוציוניים קדם-טכנולוגיים. מוח הזוחל, מה שנקרא.
מה שמזכיר לי:
http://verydemotivational.com/2010/02/14/demotivational-posters-greed-2/
(עכשיו אפשר לבוא ולהגיד שזאת קופה שגדלה בשבי, ובגלל זה למדה לצבור. אולי. אין לזה סוף, לכל עניין התורשה/סביבה הזה.)
"הכסף שלנו כבר אצלכם, לעזאזל"? אני לא יודעת עד כמה זה נכון. הסטטיסטיקה מדברת על זה שרוב אזרחי ישראל נמצאים במינוס. זה אומר שהכסף של הבנקים נמצא אצלנו, ולא להיפך.
תראה, גם אני חורקת שיניים בכל חודש כשאני רואה כמה אני משלמת על כל מיני שירותים בנקאיים. מצד שני, לולא הבנקים נתנו לי את הכסף *שלהם* (בסכומים גבוהים הרבה הרבה יותר ממה שאני משלמת עמלות), היה לי מאוד קשה לעשות צעדים משמעותיים בחיים שהיו חשובים לי.
אפשר להתווכח על גובה העמלות, אבל אני אישית לא חושבת שעצם קיום המערכת הוא רע מיסודו. כמו כן, כמי שהשתתפה בעבר במערכות סחר חליפין (על בסיס זמן, שירותים לקהילה ואף מוצרים), אני יכולה להעיד שמנסיוני האישי לפחות, ההמערכות האלו הרבה יותר בעייתיות ומנצלות מאשר המערכת הבנקאית.
אבל מינוס היא בדיוק הדוגמה להסתמכות על חוסר כדי להגדיל את הממון של בעל הכוח (הרי על המינוס הזה את משלמת לבנק בריבוע).
הייתי שמח לשמוע את חוויותיך ולמה את חושבת שמערכות אלטרנטיביות הן נצלניות.
אני מדברת בעיקר על הלוואות ולאו דווקא על מינוס (שהוא סוג של הלוואה, אם כי אני מסכימה שבעייתית מאוד).
אני אתן לך דוגמא: להורים שלי בזמנו לא היה כסף כדי לשלוח אותי ללימודים גבוהים בתחום שרציתי. עבדתי במשרה מלאה גם לפני הלימודים וגם במהלכם, אבל זה ממש לא הספיק לכל ההוצאות. בלי הלוואה מהבנק, ספק רב מאוד אם הייתי מצליחה לסיים תואר ראשון ולהתקדם הלאה ממעמד הפועלים (של המשפחה שלי) למעמד הבינוני (בו אני נמצאת היום). נכון, הסתמכתי על חוסר, ונכון ששילמתי לבנק עמלות גבוהות שהעשירו אותו ובמשך שנים רבות הייתי "משועבדת" לריביות למיניהן, אבל גם אני בהחלט נהניתי מן העסקה שקידמה אותי כלכלית בטווח הארוך.
לגבי מערכות אלטרנטיביות – יש לי הרבה מה לומר, אבל לא על רגל אחת, אני אשתדל להגיב בצורה יותר מסודרת ומרחיבה הערב 🙂
אותי מעניין לדעת האם קיימות אלטרנטיבות אשר עדיין מאפשרות קיום של מסחר בינלאומי או לפחות מסחר ברמה קבוצתית מרובה.
כוונתי היא, לדוגמא, למוצרי אלקטרוניקה "חכמים" אשר פיתוחם דורש כמות מאוד גדולה של אנשים מאוד מסויימים (הדבר נכון גם לגבי תרופות) וייצורם דורש גם הוא כמות רבה של אנשים וידע (לדוגמא, מפעל לייצור שבבים).
לדעתי, כל נושא ההללוואות וכו' הוא חלק מהתחרות החופשית של הגישה הקפיטלסיטית – האם קיימות אלטרנטיבות בהן עדיין ניתן להתחרות על לב הצרכן (ולא רק לחלוק הכל עם כולם) ?