איינשטיין, אהבה ו-386*

0.
נתקלתי לאחרונה בשיתוף של פוסט בפייסבוק ובו מכתב שכתב אלברט אינשטיין לבתו ליסרל. המכתב מדבר על הכח המניע את היקום – אהבה. נאמר בו בין השאר: “אהבה היא מגנטיות, היוצרת חיבור בין אנשים. … אהבה זה אלוהים, ואלוהים אהבה. … האהבה מפחידה כי זאת האנרגיה היחידה שהאנושות לא יכולה לתמרן”. וכן הלאה והלאה.
פה חשדתי.

1.
נדרש מחקר קצר בגוגל (עם נסיון לנחש מהתרגום הקלוקל לעברית כיצד זה נכתב באנגלית) כדי להגיע למקור של ה”מכתב”. מדובר בקטע מספר, רומן בדיוני בשם The Final Answer (ובספרדית – La Última Respuesta) של הסופר הספרדי Álex Rovira. הספר מספר, לפי התקציר, על תסריטאי שמתחקה אחר נוסחה מתמטית שאינשטיין גילה ושמר בסוד ושמסבירה את הכח החזק ביותר ביקום (אני מניח שמדובר באהבה). או משהו כזה. ה”מכתב” הוא פרק 71 בספר. אפשר לראות אותו בגוגל-ספרים.

באמת שמצטער על המכתב

2.
איפשהו, מתישהו, מישהו העתיק את הקטע הזה מהספר ופרסם אותו ברשת. אולי אפילו לא מתוך כוונה לטעון שמדובר במכתב אמיתי, אלא כקטע ספרותי המדבר על אהבה. אבל איפשהו, מתישהו, מישהו ראה את הפוסט, והפיץ אותו הלאה בלי הסתייגות, כ”מכתב של אינשטיין לבתו ליסרל”. וכך עוד מישהו. ועוד מישהו. ועוד מישהו. והפוסט ההוא, שהיה מן הסתם בספרדית, התגלגל גם לאנגלית, ולבלוגים של אנשי אור ואהבה, ולפורומים, ולפייסבוק, ואז לעברית, ועד אלי. הפוסט הזה בעברית, זה שנתקלתי בו, קיבל עד עכשיו 635 שיתופים. כולם מהללים את דבריו החכמים של אינשטיין. רק מגיבים בודדים חשבו שמשהו נשמע קצת מוזר והטילו ספק באמינות של המכתב.

3.
רציתי לדבר פה קצת על הקלות בה עולם הניו-אייג’ מאמץ מידע בלי טיפת ביקורת, ועל איך זה מתחבר לאמונה בתיאוריות קונספירציה (ה”מכתב” פורסם בקבוצת פייסבוק של אתר הקונספירציות “אמת אחרת”), אבל בעצם הבעיה הזו משותפת לכולנו. כי מי באמת יכול לבדוק כל פיסת מידע שאנחנו נתקלים בה באינטרנט. ומי יכול לעשות מחקר על כל פוסט לפני שהוא מפיץ אותו הלאה.

4.
ומצד שני, יש לנו את האפשרות והיכולת לבדוק מידע. וכשמשהו מריח לא נכון, צריכה להיות לנו האחריות, אולי אפילו – מחויבות – לבדוק, לוודא, להעיר ולתקן. כי זאת הדרך שבה המערכת הזו מתקנת את עצמה. מערכת שמפיצה מידע ברשת של קשרים וחיבורים צריכה מנגנון של בידוק ותיקון עצמי כדי שהמידע שזורם בה לא יושחת. כדי שהבא שבודק בגוגל יתקל גם בהסתייגויות ולא רק בשיתופים.

Duty Calls

             * xkcd 386

5.
לגבי ליסרל – היא היתה ילדתו הראשונה והבלתי חוקית של אינשטיין ממי שתהיה אחר כך אשתו הראשונה. אין לגביה הרבה מידע והיא נחשבת לסוג של תעלומה ביוגרפית. הילדה, שנולדה כשנה לפני נישואיו של אינשטיין, נשארה כנראה אצל סבה וסבתה. ייתכן כי נפטרה כשהיתה בת פחות משנתיים ממחלה. לא ברור אם אינשטיין ראה אותה מעולם.

5 תגובות בנושא “איינשטיין, אהבה ו-386*”

  1. 1. מה הופך ילדה ל"לא חוקית"? (כן, כן, לא רצית לכתוב "לא לגיטימית" לא רצית (וגם לא נכון) לכתוב "ממזרה", ולא חשבת לכתוב "מחוץ לנישואין". ועדיין.)

    2. אתה כותב "ומצד שני, יש לנו את האפשרות והיכולת לבדוק מידע. וכשמשהו מריח לא נכון, צריכה להיות לנו האחריות, אולי אפילו – מחויבות – לבדוק, לוודא, להעיר ולתקן".

    הבעייה היא, כמובן, שכמעט כל האנשים שקוראים את הציטוט הזה לא מבינים שמשהו בו מריח רע מאד. הם זוכרים שאינשטיין כתב, בהתבטאות אומללה באמת, שאלוהים לא משחק בקוביות, ומסיקים את הברור מאליו: שאינשטיין האמין באלוהים והיה רוחניק. לא יעזרו כל ההכחשות והדיבורים על "personal god". הוא נתקע עם זה לנצח. כמו שמקיאוולי התקבע בזכרון כמקיאווליסט, הובס קבע ש"אדם לאדם זאב", ואגנר היה נאצי, ועוד רבים וטובים. מי יודע, יום אחד עוד יתקבע בזכרון הקולקטיבי שסוויפט דגל באכילת ילדים.

    1. דווקא בגלל זה חשוב לתקן. כי אם גוגל הוא הזכרון הקולקטיבי שלנו, כדאי שהתיקונים יתקבעו בו לצד הטעויות, כך שאם מישהו כבר יטרח לחפש גם זה יצוף למעלה.

  2. תודה לך! הריח לי משונה וביקשתי לחקור קצת, הקלת עלי את העבודה. מאמר חשוב ומועיל.

  3. הפוסט הזה מעורר מחשבה…

    מצד אחד, אנחנו חיים בתקופה שכל המידע זורם אלינו בשפע ונגיש כפי שמעולם לא היה.

    מצד שני, אולי זה לא כזה קל כפי שזה נשמע אם צריך לעשות מחקר על כל פיסת מידע!

    זמינות המידע נועדה להקל עלינו ובכל זאת אם נמצא את עצמנו חוקרים כל פיפס, הרי שהתוצאה ההפוכה תושג ומה שכביכול אמור היה להקל- רק יקשה…

  4. כל הכבוד.
    ביומיים האחרונים קיבלתי פעמיים את "המכתב" הזה. משהו הרגיש בו מוזר. חיפושים ברשת העלו כמה "תרגומים" שלו אבל משהו עדיין לא הסתדר. שמות המתרגמים היו דומים מדי.
    מודה לך מאוד על העבודה היסודית וחושבת שזה ראוי להכנס כמערך שיעור במערכת החינוך!
    זו המתנה הכי טובה שנוכל לתת לילדים – ללמד אותם לנבור ברחבי הרשת, להטיל ספק במידע הקיים בה וללמוד כיצד לקבל החלטות מושכלות בעצמם.
    תודה.

להגיב על הלוחשת לילדים לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *