רד מעל מסך הטלויזיה שלי!

ערוץ 10. 10 בלילה. סוג של פריים-טיים, אני מניח. על המסך גלית גוטמן, מהללת איזו בחורונת שמצטיינת בלבישת ביקיני. הצלם מתיז עליה (על הבחורונת, לא על גלית גוטמן) מים. זה נראה קר. בחורונת אחרת מתמרחת בחול על חוף הים ושולחת מבטים ספק תאוותניים ספק מעורפלי-תודעה אל המצלמה. אולי בלעה יותר מדי חול. היא מתראיינת עם אמא. רק שתתחתן עם יהודי. הבחורונת הקודמת לא אוהבת מרפקים.

ביקיני

צילום אילוסטרציה.

אוקיי, הנושא הזה נטחן עד דק. ובכל זאת – מה זה לעזאזל? זה מה שמשדר ערוץ (שמתיימר להיות) מרכזי בשעות השיא? אולי אני לא רואה מספיק ערוץ 2 או 10 (אני לא רואה בכלל) בשביל להבין את מלוא נומך הקומה של הטלויזיה בארץ, או שסתם קמתי היום עצבני, אבל גם אם היו קוראים לי פלשתינאי ומבצעים בי חיפוש רקטאלי הייתי נפגע פחות מאשר מאוסף גללי הסוסים שהושלך עלי מהמסך (ואני אוהב סוסים!).

ואין לי שום דבר נגד הבחורות החביבות. הן בהחלט נראות טוב בבגדי ים ומצטיינות בלבישתם. כל אשמתן היא שהן צעירות ואין להן משהו מעניין להגיד. אשמת הערוץ, לעומת זאת, חמורה יותר. כי הוא הניח שאנחנו רוצים לשמוע מה יש להן להגיד. ואם זו רק אצטלה כדי שנראה בחורות בביקיני על המסך – בהחלט עדיף ערוץ האופנה. שם לפחות הדברים מקבלים את הקונטקסט הראוי להם, אנחנו יודעים במה מדובר, מה כללי המשחק, אנחנו נמצאים מראש ומבחירה בעולם של נשים דקות, בגדים נוצצים ומעצבים אקסטרווגנטים. אבל ערוץ 10 רוצה שנחשוב שיש כאן משהו חשוב, משהו בעל ערך, יש פה אנשים שראוי לשמוע מה הם אומרים, לעקוב אחריהם בעודם מפלסים דרכם בעולם האכזר של צילומי בגדי-הים.

זה לא עניין של תרבות גבוהה נגד תרבות נמוכה. יש מקום לזה ולזה, ואני מוכן לבלות שעות ארוכות בבהייה מתמשכת בבחורות בביקיני. זה עניין של יומרנות ושל זלזול. היומרנות של להציג דבר מה קציפתי כבעל תוכן שאין לו. והזלזול בכך שהצופה הממוצע לא יבחין ברפש הרעיוני-ערכי שזורקים עליו.

מה שעצוב הוא שנראה לי שהאנשים שאחראים לכך אינם טיפשים כלל וכלל. אם היה מדובר בחבורה של מטומטמים, ניחא. באמת לא היה על מה לכעוס. אבל אני מניח שהשרשרת המקצועית שמעורבת ב"יצירה" דנן ואחראית לשידורה מכילה לא מעט אנשים מקצועיים ואינטיליגנטיים, כך שהציניות שמבצבצת כאן רק מתגברת ועולה. או שבאופן ראוי לציון האנשים האלה הצליחו לשכנע את עצמם שהם עושים משהו נכון, או ששוב אנו נתקלים בציניות הקרה של בצע הכסף.

מזלזלים בנו, יורקים עלינו, זורקים עלינו זין, חושבים שאנחנו חבורה של חסרי דעת נבובים שאפשר לסמם אותם בערימות של פסולת בלי שנזוז, בלי שנגיב, רק נמשיך ונבהה כשהרוק זולג מזוית הפה בעוד הקופה הרושמת מצלצלת – צ'יצ'ינג! צ'יצ'ינג! עוד דקה ועוד שקל, עוד פרסומת ועוד ג'יפ לבעל הערוץ, האלכימאים החדשים, הופכים זבל לזהב!

ואנחנו משתפים פעולה, כי אם הם מוכרים אזי יש מישהו שקונה. באמת לאף אחד לא אכפת? האם באמת יש כל כך הרבה אנשים שלא מרגישים את היריקות מתנפצות על פדחתם, שחושבים שככה זה צריך להיות, זה מה שהם אמורים לראות בטלויזיה? האם כל תרבות הנגד מתמצה באותם שלושה קוטרים מעצבנים שמנופפים בידיהם ומפריעים לכולם לראות?

תמונות קשות, גדי.

One thought on “רד מעל מסך הטלויזיה שלי!”

  1. הבעיה, היא הרי שכנראה שאנחנו כן מטומטמים. כי אחרת לא היה לאשפה דלת-התקציב ונפוחת-הדדיים הזו רייטינג כה גבוה.

    (עם זאת, הרי שאלה הם חבריהם של אותם אנשים טובים שניסו לשכנע את מועצת הרשות השניה ש"ארץ נהדרת" זו דרמה ו"מה זה השטויות האלה" זה טלויזיה דוקומנטרית. ומכאן שהם יודעים היטב שהם מפיקים אשפה לא ראויה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *