נולדתי ללא מילים. שתקתי בלידתי. הייתי אילם.
העולם דיבר אלי מסביב ואני הקשבתי.
לא ידעתי מה לומר לו חזרה. לא היו לי המילים המתאימות להקשיב ולשמוע ולדבר.
חשבתי. יותר מדי. הקשבתי. יותר מדי.
אינני זוכר מה הייתה המילה הראשונה שאמרתי.
אמא, אבא, הייתם מצפים.
אך נראה לי שדבר אחר יצא מבין שפתי.
אינני זוכר מה המילה הראשונה שאמרתי.
אני ממשיך לחפש אותה.

————-

דוחף ודוחף וכלום לא יוצא. דמעות מתגלגלות מעיני. מבקש לצעוק אבל פי חסום, מהודק ללא מרווח נשימה. אני מתפתל בכיסאי, מנסה לשחרר מעט את הלחץ על מפרקי הידיים. החבלים קורעים את עורי, הדם נקרש סביבם ומתיך אותם ליחידת בשר אחת. אין שום מקום לתזוזה, הכול קפוא ועומד ומשותק.

אני מזיז את אצבעות רגליי. תנועה קטנה, טריוויאלית, והיא כולה תנועה של חיים. מקצות רגליי מגיח כוח החיים ואני נאחז בו בכוחות אחרונים. התנועה הקטנה הזו ממלאת את כל ישותי. אני הוא האצבע הקטנה של הרגל. אני הציפורן ששבורה בקצה. אני העור המתקלף בכרית הבוהן. אני השיער הדליל במפרקים.

אני מניע את עצמי ומתחיל ללכת.

————-

נולדתי שוב במערות אפלות.

האורות מבהיקים והקולות מהדהדים באוזניי. מוקף בהמון אדם קופץ ומשתולל הוצאתי את עצמי אל החיים.

חופר מחילות בעפר, משתחל מתחת לגדר אל שטחי ההפרדה, אל מאורות החטאים. מגשש דרכי בחשיכה, מונחה על-ידי הלמות התופים (או שמא היו אלה הלמות ליבי?), מוצא נתיבי מילוט וחרכי הצצה, מגשש באפילה דרך גופות משתוללים ועננים של רעש, אל היד היחידה המושטת שמושכת אותי החוצה לתוך הבוקר העולה.

 [תמונה: mondomuse]

מוקדש לזאת שנתנה יד לפני עשר שנים ומתעקשת להמשיך.

פוסטים קשורים:

1. איך להקל על עקיצות ולעקוץ את הממסד שוב קיץ, והיתושים אכזריים מהרגיל. וכאילו שלא הספיקו לנו היתושים...
2. הקולה של היום היא הסיגריה של שנות השישים …אז מתחילים לצוץ מחקרים שטוענים כי צריכת משקאות קלים מעלה...
3. לראות את העתיד אז ראיתי את אוואטר. עזבו את הדיונים אודות העלילה או...

בעוד אנו עוסקים בעניני היום-יום שלנו מאות אלפי ילדים באפריקה נמצאים בסכנת מוות כתוצאה מרעב.

שתי כתבות ששחר שיתף היום הוציאו אותי משלוותי והביאו לתשומת ליבי את משבר הרעב ההולך ומתעצם במערב אפריקה, בעיקר בניג’ר. בעקבות מיעוט גשמים בשנה שעברה “עונת הרעב” במערב אפריקה התחילה מוקדם מהרגיל והביאה מיליוני אנשים וילדים לרעב קשה.

קשה להשאר אדיש למול התמונות. הן מעלות דמעות בעיניים. אי אפשר לתאר את הסבל שנגלה בהן. זהו סבל בצורתו המיידית, הישירה, הגולמית ביותר. יש הרבה סבל בעולם וגם קרוב יותר אלינו, אבל לפעמים אנו נתקלים בו – גם אם רק דרך תמונה – והוא חודר מתחת לעור ואין ברירה אלא להגיב.

אז המינימום שאפשר לעשות הוא כמובן לתרום. הנה ארגונים שאוספים תרומות לסיוע:
Oxfam
Save the Children
ויש גם את World Food Programme של האו”ם.

וחוץ מזה שתפו, הפיצו, כתבו. מה שעושים פה באינטרנט הזה.

פוסטים קשורים:

1. איך להקל על עקיצות ולעקוץ את הממסד שוב קיץ, והיתושים אכזריים מהרגיל. וכאילו שלא הספיקו לנו היתושים...
2. הקולה של היום היא הסיגריה של שנות השישים …אז מתחילים לצוץ מחקרים שטוענים כי צריכת משקאות קלים מעלה...
3. לראות את העתיד אז ראיתי את אוואטר. עזבו את הדיונים אודות העלילה או...

"רשת" הם קוראים לזה.
לא סתם.
כמו במלון קליפורניה – אתה יכול להירשם אבל אתה אף פעם לא יכול לעזוב.
קליפורניה… לא סתם.
עמק הסיליקון, מכירים? איפה הוא? נכון! קליפורניה. זה הכול קנוניה אחת גדולה.
וכמו דגים שזוכרים בדיוק חצי דקה אחורה אנחנו שוחים שוב ושוב אל הרשת. והיא צפופה צפופה, וקטנים וחסרי משמעות ככל שנהיה לא נצליח לחמוק ממנה. אנחנו מפרפרים ויורקים מים ואצות ונכנעים לתוכה בערפול חושים.

כי אין כמו להיות דג ברשת.
אתה עטוף ומוגן. עד לא מזמן שחית חסר דעת במרחבים הענקיים של האוקיינוס, בלי כיוון, בלי מטרה, בלי הגנה. ופתאום – אחרי הבלבול הראשוני וחוסר אוריינטציה קלה – אתה מוצא עצמך בעולם מסודר. עולם ברור ומוגדר.
למה ללכת לאיבוד כשאפשר לתת לרשת להכיל אותך?
הרי מה כולנו רוצים בסך הכול? להיות מוכלים. לחזור לרחם.
רחם, רשת. מספיק קרוב.
אנחנו מצטופפים יחד, מחממים זה את זה. שותים את השתן של עצמנו. מנקרים אחד לשני בסנפיר האחורי. נעים וחמים וקרוב ומוכר.
עטפי אותי, רשת אהובה! שאי אותי בחיקך מעלה, מעלה, אל מלתעות ספינת האם המוארת! הרימי אותי אל האוויר הנקי והצלול, תני לי לפרפר ולהיחנק ולהיכנע לתוכך באורגזמה אדירה!

אתה רוצה להתרחק מהרשת אבל הם קוראים לך לחזור. מציפים אותך בזרמים של פלנקטון ממוחזר, לועסים ויורקים אותו לעברך, הטעם מוכר ומזמין וממכר.
אתה רוצה להשתתף במשחק.
כולם רוצים להשתתף במשחק.
רק לא להיות הילד מחוץ למגרש, זה שלא בחרו אותו, זה שמסתכל מהצד.
אתה מסתכל אחורה ושוחה קדימה. או להפך.
כבר מזמן איבדת את הרגשת הכיוון.
הרשת פותחת את רגליה ומזמינה אותך להיכנס.
כבר מזמן איבדת את היכולת להתנגד.
הרשת מגישה לך את פרי עץ הדעת.
כבר מזמן איבדת את תחושת הטעם.
הרשת מחלקת לך כרטיסים למסיבה.
כבר מזמן איבדת את הרצון ליהנות.
הרשת מחממת את הכפית ומגישה לך את המזרק.
אתה מתיישב על הכסא החשמלי ולוחץ על המתג.

[תמונה – cobalt]

פוסטים קשורים:

1. מדיה לא-חברתית מי מרוויח מכל המידע הזה שאנחנו צורכים ומייצרים? במידה מסויימת,...
2. האינטרנט בשימוש הדיקטטורה אנחנו אוהבים לדבר על האינטרנט כעל כלי של דמוקרטיזציה, גורם...
3. כמה הערות על לחיצות יד ודעות קדומות 0. סרטון קצר מביקורם המשותף של קלינטון ובוש בהאיטי הגיע...

לפעמים נדמה כי העולם סביבך נע במהירות הולכת וגוברת. אנשים נוסעים וחוזרים, עושים את זה או את ההוא, מתקדמים, נופלים, קמים, חוגגים, מתעשרים. אתה מתבונן עליהם מתוך קיומך הצמיגי, כל צעד שלך דורש מאבק בחומר האפל שמקיף אותך, נדבק אליך, מתנגד לכל תזוזה. עייף רק מהמחשבה על ההתנגדות הצפויה, אתה מוותר ומתבונן עליהם מטשטשים והולכים במערבולת המסתחררת סביב.

לפעמים אתה דוהר בתוך עולם מנומנם. גולש בירידה ללא בלמים, התאוצה מאיימת לנפץ את עורקיך, שיניים חשוקות וגוף דרוך. סביבך אנשים נחים, נהנים, מתענגים על שקיעה או זה על זה. חולמים בהקיץ ומחייכים ללא סיבה, משתכשכים בלאות נעימה במים המרעננים של החיים. אתה חולף על פניהם בחטף, גונב מבט אחרון עד שהרוח שוב מסמאת את עיניך הדומעות.

        [תמונה - r-eal]

פוסטים קשורים:

1. איך להקל על עקיצות ולעקוץ את הממסד שוב קיץ, והיתושים אכזריים מהרגיל. וכאילו שלא הספיקו לנו היתושים...
2. הקולה של היום היא הסיגריה של שנות השישים …אז מתחילים לצוץ מחקרים שטוענים כי צריכת משקאות קלים מעלה...
3. לראות את העתיד אז ראיתי את אוואטר. עזבו את הדיונים אודות העלילה או...

עכשיו כשאתר רשימות עומד לפני סגירתו הסופית וכותביו מתפזרים לכל עבר (ובעיקר לעבר הוורדפרסי), ובהשראת חג החירות שעבר עלינו לטובה, יש לקרוא קריאה נרגשת –

שחררו את הפיד שלכם לחופשי!
הלאה עם הפיד המקוצר! עברו לפיד מלא!

מנהלי רשימות התעקשו לשמור על פיד חלקי, אבל עכשיו ההחלטה בידיכם. זה הזמן לשנות את ההגדרות ולתת לפיד שלכם להראות במלוא הדרו.

הפיד המקוצר מכריח אנשים שרוצים לקרוא את הפוסט שלכם להכנס אליכם לבלוג. מעבר לפיד מלא יקטין אולי את מספר הכניסות – אבל יגדיל את מספר הקוראים.

אנחנו הרי מוצפים במידע. הסינון הוא מהיר. פידים מקוצרים הם הראשונים לסבול. למי יש זמן ללחוץ, לפתוח טאב, לחכות לעליית הדף – רק כדי להבין אם שווה להשקיע פה זמן קריאה. אך על פוסטים שלמים ניתן לעבור, לרפרף, ואם משהו תופס את העין לשקוע, להשקיע, ואז – אם משהו תופס גם את השכל או את הלב – ללחוץ, להכנס, להגיב, לשוחח.

אני מניח שרובכם כותבים מכיוון שאתם רוצים שדבריכם ייקראו. למה לחתוך בבשר החי? תנו למילותיכם את המקום שהן צריכות. שחררו את הפיד!

פוסטים קשורים:

1. איך להקל על עקיצות ולעקוץ את הממסד שוב קיץ, והיתושים אכזריים מהרגיל. וכאילו שלא הספיקו לנו היתושים...
2. בלוג מומלץ / הזמנה לאירוח ירדן לוינסקי הוא לא רק פסיכיאטר, אלא גם איש רב...
3. הקולה של היום היא הסיגריה של שנות השישים …אז מתחילים לצוץ מחקרים שטוענים כי צריכת משקאות קלים מעלה...

…אז מתחילים לצוץ מחקרים שטוענים כי צריכת משקאות קלים מעלה את הסיכון לחלות בסרטן. ואנשים מתארים מה קורה לגוף כששותים קולה (דרך מרמיט).

ועדיין רובנו חושבים שמשקאות קלים אינם מזיקים.

טוב, זה מה שאמרו בזמנו על סיגריות, לא?

(זכויות יוצרים לכותרת ולחלק מההפניות שמורות לאלעד, שעדיין מתעקש לא לקיים נוכחות אינטרנטית מכל סוג שהוא).

פוסטים קשורים:

1. איך להקל על עקיצות ולעקוץ את הממסד שוב קיץ, והיתושים אכזריים מהרגיל. וכאילו שלא הספיקו לנו היתושים...
2. לראות את העתיד אז ראיתי את אוואטר. עזבו את הדיונים אודות העלילה או...
3. הייתי נער שירי המלחמה והזכרון מלווים אותנו מילדות. אנו שומעים אותם בכל...

כולנו קראנו מן הסתם רשימות כאלה ואחרות ובהן עצות לבלוגר המתחיל או המתקדם, “איך לעורר את קוראיך”, “10 כללים לפוסט מצליח”, אתם מכירים את הפורמט.

אחת מהעצות החוזרות על עצמן קוראת לסיים את הפוסט בשאלה לקוראיך. להעביר את הדיון אליהם, לעורר אותם להגיב ולנהל שיחה.

טוב ויפה. כשעושים את זה פה ושם זה נסבל. בעיקר כשיש טעם והגיון לסיים בשאלה. אבל כשיותר ויותר פוסטים בקורא הרסס שלי מסתיימים באופן שכזה, התחושה המצטברת היא של מיאוס. זה נוסחתי, זה קלישאתי, זה חוזר על עצמו, זה נראה כמו אוטומט. חברים, כל תבלין יש לשים במידה. הוסיפו יותר מדי ממנו, והתבשיל נהיה מסריח.

אבל מה אתם אומרים? האם גם לכם זה מפריע? האם אתם מסכימים כי הטריק הזה מוצה עד תום? או שמא אתם מוצאים אותו אפקטיבי?

פוסטים קשורים:

1. איך להקל על עקיצות ולעקוץ את הממסד שוב קיץ, והיתושים אכזריים מהרגיל. וכאילו שלא הספיקו לנו היתושים...
2. הקולה של היום היא הסיגריה של שנות השישים …אז מתחילים לצוץ מחקרים שטוענים כי צריכת משקאות קלים מעלה...
3. לראות את העתיד אז ראיתי את אוואטר. עזבו את הדיונים אודות העלילה או...

ירדן לוינסקי הוא לא רק פסיכיאטר, אלא גם איש רב פעלים באינטרנט הישראלי. הוא ממקימי האתר קונספציה והניוזלטר הקולקטיב הזכורים לטובה, שפתחו בפני שבילים רבים בעולם האינטרנט הגדול והרחב. הוא ממייסדי אתר רשימות שאירח כותבים רבים וטובים. שילוב זה, של חיית רשת ואיש מקצוע בתחום הנפש מעניקים לדבריו זווית ייחודית ומעניינת, במיוחד כשהוא כותב על הפסיכולוגיה של טוויטר או השפעת המדיה החברתית על הטיפול הפסיכולוגי.

כנראה שפסיכולוגיה ופסיכיאטריה אינם נושאים מספיק אטרקטיביים, והבלוג שלו לא זוכה לקישורים רבים. לכן ביקש ירדן קצת עזרה בלוגוספירית. זאת הזדמנות טובה אם כך להמליץ על הבלוג שלו, להודות לו על הפרוייקטים המעניינים שהיה שותף להם עד כה, ולקוות שעוד רבים צפויים לנו בהמשך.

_______________________

בנושא קשור, אתר רשימות עומד בפני סגירה. כמו כמה מהבלוגרים העצמאיים פה בסביבה, גם אני יכול לארח אצלי עוד בלוג. אז אם יש מישהי/הו מרשימות שזקוקים לאירוח וחושבים שמתאים להם להיות פה לידי, צרו קשר במשרד.

פוסטים קשורים:

1. איך להקל על עקיצות ולעקוץ את הממסד שוב קיץ, והיתושים אכזריים מהרגיל. וכאילו שלא הספיקו לנו היתושים...
2. הערה קטנה לכותבים מרשימות עכשיו כשאתר רשימות עומד לפני סגירתו הסופית וכותביו מתפזרים לכל...
3. הקולה של היום היא הסיגריה של שנות השישים …אז מתחילים לצוץ מחקרים שטוענים כי צריכת משקאות קלים מעלה...

מכירים את זה שאתם נכנסים בחורף למקלחת והמים חמים ונעימים ומעלי אדים ואתם מושיטים ידכם לסבון הנוזלי ולוחצים והסבון יוצא קר ומבאס?

אז זהו.

שיש לי הצעה. למה שלא יהיה מתקן לאמבטיה שמחזיק בקבוקי סבון, אותו ניתן לחבר לצינור המים החמים. דפנות המתקן יהיו חלולות. צינור המים החמים יחובר אליו כך שכשמתקלחים המים יזרמו דרך הדפנות החלולות ויחממו את הבקבוקים שעומדים בתוכו. יעיל וחסכוני.

בטח יש כזה דבר איפשהו. ואם לא, שמישהו יקח את הרעיון ויעשה עם זה משהו. תודיעו לי כשזה מגיע לחנויות. 

פוסטים קשורים:

1. איך להקל על עקיצות ולעקוץ את הממסד שוב קיץ, והיתושים אכזריים מהרגיל. וכאילו שלא הספיקו לנו היתושים...
2. הקולה של היום היא הסיגריה של שנות השישים …אז מתחילים לצוץ מחקרים שטוענים כי צריכת משקאות קלים מעלה...
3. לראות את העתיד אז ראיתי את אוואטר. עזבו את הדיונים אודות העלילה או...

יומרנות זה דבר מעצבן. במיוחד במקום שמציג את עצמו כמשפחתי וחביב.

ביום שישי אחר הצהריים חרגנו ממנהגנו ושמנו פעמינו אל נמל תל-אביב כדי להפגש עם זוג חברים וילדיהם. עת שקעה השמש התעורר תאבוננו והחלטנו לסיים את היום המוצלח בפיצה. התיישבנו באייסברג וולקנו שבנמל, סניף של גלידת אייסברג שמגיש גם פיצות.

המקום היה מלא למדי אך לא עמוס במיוחד, התיישבנו מיד וניגשנו למלאכת ההזמנה. מכיוון שילדם של חברינו אלרגי למוצרי חלב הם ביקשו כי על חצי מהפיצה שלהם לא ישימו גבינה, בקשה שמתקבלת בהבנה ברוב פיצריות העיר. אולם באופן מפתיע, המלצרית החביבה (באמת) התנצלה ואמרה כי אי אפשר.
מדוע? תהינו.
כי הפיצה דקה והגבינה נוזלת גם לחצי השני.
זה בסדר, לא מפריע לנו, אמרנו.
המלצרית התנצלה שוב במבוכה ואמרה כי זה באמת לא תלוי בה. אנחנו יכולים לדבר עם האחראית.

הגיעה האחראית. (אחראית המשמרת או אחראית המטבח, לא ברור). ושוב אותו סיפור.
למה לא?
הפיצה דקה והגבינה נוזלת.
אבל זה לא מפריע לנו!
וגם הפיצה דקה ואם אין גבינה הבצק לא אחיד.
אבל פיצה שלמה בלי גבינה אתם מוכנים להכין!
אנחנו יודעים מה אנחנו עושים ואי אפשר רק חצי אחד בלי גבינה.

זה לא התקדם לשום מקום. החברים ויתרו ואמרו כי הם יורידו את הגבינה לבד. אנחנו הזמנו פיצה סלאמי וביקשנו להוסיף עליה תוספת זיתים.

אי אפשר.
סליחה?
אני יכולה להביא לכם צלוחית עם זיתים בצד.

טוב, זה כבר היה מגוחך.

סנוביות קולינרית? שף תופס תחת? עקשנות סתם? לא ברור, ובעיקר מאד תמוה. אולי במסעדת יוקרה גישה כזו עוד היתה נסבלת. אבל בפיצריה שמכוונת לקהל משפחתי – גם אם היא פיצריה הנחשבת איכותית – זו מדיניות מטופשת להחריד. הלקוח אולי לא תמיד צודק, אבל הלקוח יודע מה הוא רוצה על הפיצה שלו, ופלצנות היא לא אחד מהמרכיבים הנדרשים. אנחנו, מן הסתם, לא נשוב לשם כל כך מהר.

ואיך הפיצה? פיצה, אתם יודעים.

פוסטים קשורים:

1. איך להקל על עקיצות ולעקוץ את הממסד שוב קיץ, והיתושים אכזריים מהרגיל. וכאילו שלא הספיקו לנו היתושים...
2. הקולה של היום היא הסיגריה של שנות השישים …אז מתחילים לצוץ מחקרים שטוענים כי צריכת משקאות קלים מעלה...
3. לראות את העתיד אז ראיתי את אוואטר. עזבו את הדיונים אודות העלילה או...