דברו אלי

קבלו עדכון

עמודים

נושאים

תגים

ארכיב



RSS ראיתי בעיניים

פוסטים אחרונים

תגובות אחרונות

עוררו עניין

בלוגרול

ארכיב עבור תגית מוזר

יש’ך-שקל היפסטר*

חמישי בלילה, אזור רחוב המסגר. אנחנו בדרכנו למסיבת המורנינג מייהם בברזילי (שהיתה דחוסה ואפלה מדי, ואולי אנחנו אלה שהזדקנו, אבל זה סיפור אחר). ניגש בחור צעיר, טריקו לבנה, משקפיים גדולים עבי-מסגרת. נראה מין היפסטר שכזה.

“יש לכם כמה שקלים לעזור לי להגיע הביתה?”

אנחנו מביטים בו במבט ספק מופתע ספק משועשע – הוא לא נראה מסכן מדי הבחור – ממלמלים איזה “לא” חלש – הוא ממשיך בדרכו.

מגיעים לברזילי, נעמדים בתור בכניסה. אך מי זה עומד פה לפנינו? הבחור. “כמה שקלים להגיע הביתה? לפחות תגיד שאתה הולך למסיבה”. הוא מחייך, לא ברור אם במבוכה. אנחנו נבלעים בחושך ולא רואים אותו יותר.

 

* אני מתנצל מראש אם נפגעו היפסטרים חפים מפשע במהלך הקריאה. **

** אבל לא באמת.

האדם שהיה מוח בקופסה

טיעון המוח בקופסה (brain in a vet) הוא ניסוי מחשבה פילוסופי קלאסי, אשר בא לערער על יכולתנו להכיר את המציאות לאשורה. (או בניסוח מודרני יותר – “כולנו חיים במטריקס, אח שלי!”). אך יש אנשים שעבורם אין זה מצב היפותטי אלא עובדת חיים.

רום האובן (Rom Houben) נפגע בתאונת דרכים לפני 23 שנים. הרופאים אבחנו אותו כ”צמח” – במצב של תרדמת, ללא הכרה או תחושה. וכך שכב האובן בבית החולים ללא תנועה, במשך 23 שנה. עד שלפני שלוש שנים, בעקבות סריקות מוח חדישות, התברר כי מוחו של האובן מתפקד באופן מלא. האובן היה אמנם משותק באופן מוחלט כל אותן שנים – אולם שהה בהכרה מלאה, רק ללא יכולת ליצור קשר עם העולם החיצון.

לאחר טיפול פיזיותרפי מפרך שנמשך לאורך שלוש השנים האחרונות הגיע האובן למצב בו הוא מסוגל לתקשר עם העולם. בעזרת מסך מגע, אצבע אחת ומטפלת מסורה הוא מקליד את מחשבותיו.

האובן מספר כי בכל אותן שנים שמע והיה מודע לכל מה שקורה סביבו, אך לא היה מסוגל להגיב. כדי להתמודד עם מצבו הוא נסוג לתוך מוחו ויצא לטיולים אל העבר ואל מציאויות אחרות. לעיתים, אומר האובן, הוא היה רק הכרה ערה ולא שום דבר אחר.

זהו סיפור מרתק על המוח האנושי ויכולתו להסתגל למצבים בלתי-אפשריים. זהו גם סיפור מעורר מחלוקת. האובן נזקק לתיווך של המטפלת שלו כדי להביע את עצמו. המטפלת מחזיקה את ידו ומובילה אותה על גבי מסך המגע בהתאם לתגובותיו. למתבונן מהצד (ראו את הסרטון בהמשך) נראה הדבר קצת כמו לוח סיאנס. קשה להאמין כי האובן הוא השולט בתנועה ולא המטפלת. מספר רופאים טוענים כי בדקו זאת ומדובר באמת בדבריו שלו. אחרים מביעים ספק וחושבים כי יש פה מניפולציה (מודעת או לא מודעת) של המטפלת. בכל מקרה המחשבה על כך מצמררת.

הנה דיווח מצולם על המקרה:

Visit msnbc.com for Breaking News, World News, and News about the Economy

עוד כתבות ניתן למצוא כאן, כאן וכאן.

כיבוש החלל הסיני?

החיפוש אחר מכונת הפרפטום מובילה ממשיך, והפעם מן המזרח. כתבה ב-WIRED מספרת כי חוקרים סינים הצליחו לבצע סימולציה מתמטית, אשר מאשרת את תיאורית "ההנעה האלקטרומגנטית" שפיתח מדען בריטי בשם רוג'ר שויאר.

המנוע התיאורטי של שויאר אמור להפוך אנרגיה חשמלית לכח דחף באמצעות גלי מיקרו, באופן שאינו מפר את כללי הפיזיקה המוכרים ומתבסס על תופעות של תורת היחסות. עד עתה זכה הרעיון בעיקר לביקורות קוטלות, בטענה כי הוא מפר את חוק שימור התנע ומהווה עוד צעד במרדף הסרק אחר מכונת התנועה הנצחית. אולם אוניברסיטת NPU הסינית אימצה את הרעיון, וצוות של מדענים עובד בשנה האחרונה על פיתוחו. לאחר שהוכיחו, לטענתם, את התחזיות של התיאוריה בסימולציה מתמטית, הם עובדים כעת על ייצור של מנוע דחף אמיתי המבוסס על התיאוריה.

מנוע כזה, אם אכן יהיה בר ביצוע, צפוי לשנות באופן מהפכני את תעשיית החלל. הוא יאפשר הנעה טובה יותר ובעלת עמידות גבוהה לרכבי חלל וללוויינים, שיכולה, בין השאר, להשפיע על יכולתנו לתור את החלל. שויאר טוען לדוגמא כי רכב חלל שמונע על-ידי מנוע הנעה אלקטרומגנטית סולארי יכול להגיע למאדים תוך 41 יום.

מעניין כי לאחרונה נתקלנו גם בטענתה של חברת steorn על שהצליחה לייצר אנרגיה חופשית ותמידית. האם באמת מדובר רק בסמיכות מקרית ובטענות הזויות, או שאנו מתקרבים לגילויה של טכנולוגיה חדשה ומהפכנית של ייצור אנרגיה?

ולסיום, האם תחילת המאמר:

Chinese researchers claim they've confirmed the theory behind an "impossible" space drive, and are proceeding to build a demonstration version.

לא מזכיר את הציטוט הזה?

The Infinite Improbability Drive is a wonderful new method of crossing interstellar distances in a few seconds; without all that tedious mucking about in hyperspace. As the Improbability Drive reaches infinite improbability, it passes through every conceivable point in every conceivable universe almost simultaneously.

ואף על פי כן, נוע תנוע ולא תפסיק לעולם

מכונת פרפטום מובילה, התנועה הנצחית, היא הגביע הקדוש של המכניקה והפיזיקה מאז ומתמיד. מדובר במכונה שתוכל לפעול מעצמה, ללא צורך בהשקעת אנרגיה כלשהי, מכונה שמרגע שתתחיל לפעול לא תעצור יותר אף פעם. על-פי חוקי הפיזיקה המקובלים כיום (נגיע לזאת בהמשך), מכונה כזאת היא בלתי אפשרית. החוק הראשון והשני של התרמודינמיקה פוסלים כל אפשרות תיאורטית למכונה מעין זו.

orbo

למרות זאת, המרדף חי וקיים. בשבועות האחרונים התעוררה סערה זוטא סביב חברה אירית בשם Steorn, שטוענת כי הצליחה לייצר טכנולוגיה (לה היא קוראת Orbo) אשר מייצרת אנרגיה נקייה, חופשית ותמידית. החברה מודה כי משמעות הטענה היא הפרה של חוקי שימור האנרגיה העומדים בבסיס הפיזיקה של ימינו.

החברה היתה אמורה להציג גירסה ראשונית של הטכנולוגיה בתחילת יולי במוזיאון Kinetica בלונדון, אולם רצף של תקלות מוזרות שהתרחשו בשעת התקנת המכשיר הובילו לבסוף לדחיית התערוכה לזמן לא ידוע.

ביטול התערוכה חיזקה כמובן את דעתם של רבים אשר אינם מאמינים להכרזותיה של Steorn. הדעה הרווחת כרגע בבלוג אשר עוקב אחר קורותיה המוזרים של Steorn (וגם בכתבה הזו של ה-BBC) היא שלא מדובר בתעלול יחצני או ברמאות, אלא בהטעיה עצמית פשוטה – מקימי החברה מאמינים באמת כי הצליחו לייצר טכנולוגית פרפטום מובילה, ללא כל קשר לעובדות שעומדות בפניהם.

זוית מעניינת שצצה ועולה בסיפור זה היא האמונה הבלתי מעורערת במדע, ה"מיתוס" המדעי (שכתבתי עליו כאן), שרווח בחברה של ימינו מבלי שנשים לב אליו בדרך כלל. בכתבה על החברה ב-Economist נאמר:

But science had its reformation centuries ago. A select number of its indisputable axioms have been designated as laws. These are not man-made rules or opinions, but universal truths prised loose from nature by painstaking observation and experiment, and hammered on the anvil of experience by repeated testing. As such, they have survived every challenge thrown at them over the centuries.

האקונומיסט מבטא כאן במילים ברורות את היחס הפופולארי (והמובלע לרוב) למדע – חוקי המדע אינם נוצרים על-ידי האדם, אלא הם חוקים אוניברסליים של הטבע שמתגלים בסידרה של תצפיות והתנסויות.

מדהים לראות מאתיים שנה של פילוסופית המדע נעלמות כלא היו. או אולי זו תעודת עניות להשפעתה של הפילוסופיה על העולם כיום. גם אם איננו רוצים ללכת לאזורים הקיצוניים והאנארכיסטים יותר של הפילוסופיה, הרי גם לפי המיינסטרים הפילוסופי לגבי המדע (פופר וממשיכיו) הצהרה זו של האקונומיסט היא מיושנת ושמרנית. מזמן כבר הבנו כי תיאוריות מדעיות מומצאות על ידי האדם, הן אינן מתגלות באופן בלתי אמצעי. מדובר על תהליך יצירתי של בניית תיאוריות ובחינתן, על דיאלוג מתמשך בין האדם לבין העולם שסביבו.

אך חמור מכך, העמדה שמבטא האקונומיסט חותמת את הגולל על כל התפתחות מדעית אפשרית. אם חוקי המדע כיום הם "גירסה סופית", אמיתות אוניברסליות של המציאות – לאן עוד אפשר להתקדם? האקונומיסט עיוור להיסטוריה של המהפכות המדעיות ולאפשרות העתידית למהפכה מדעית. המסר החותם את הכתבה מבהיר זאת היטב:

Remember: the first law says the best you can do is break even, while the second law adds, forget it, you can’t even do that! Keep those two principles in mind, and you’ll never go far wrong.

ילדים – הקשיבו תמיד לחוקים! אל תנסו לשבור אותם, אל תנסו להיות יצירתיים. תמיד תציירו בתוך הקווים, וכך לעולם לא תיכשלו. אתם רוצים להיות מקוריים? אתם רוצים לערער על המוסכמות? אתם רוצים להיות חדשניים? הקשיבו ילדים לעצתו החכמה של האקונומיסט – Forget It!