שפות ופלורליזם

כתבה שפורסמה ב"הארץ" מספרת על היכחדותה הקרובה של שפת המאנצ'ו – שפה שהיתה השפה הרשמית של  שושלת צ'ינג בסין לפני יותר מ-250 שנה. כיום נשארו 18 אנשים שזוהי שפת אימם, כולם כבר קשישים כמובן. השפה תעלם עם מותם. זוהי שפה אחת מיני רבות שהולכות ונעלמות – מומחים חוזים כי עד סוף המאה יאבדו יותר ממחצית מתוך 6800 השפות המדוברות כיום (כך בכתבה).

למה זה בעצם משנה לנו? מעבר לפן האנתרופולוגי, האם צריך להיות לנו אכפת ששפות נעלמות, שיותר ויותר אנשים מדברים אותה שפה? לכאורה נראה כי יש בכך דווקא אלמנטים חיוביים – אם אנשים ידברו אותה שפה, אולי יבינו זה את זה טוב יותר, אולי יהיו פחות סכסוכים. צעד נוסף אל מין אנושי מאוחד ומלוכד.

ג'ון סטיוארט מיל חשב אחרת. בחיבורו על החירות הוא טוען כי פלורליזם, רבגוניות אנושית ומחשבתית הכרחית להתקדמותה של האנושות ולקיומה של חברה נאורה וחופשית. האבולוציה של התודעה האנושית יכולה להתקיים רק תוך מאבק בין עמדות שונות. אחידות מביאה לקונפורמיזם ולקיפאון.

ועם העלמות השפה נעלמים גם אופני מחשבה חלופיים. בנג'מין וורף, מחלוצי "תורת היחסות" הבלשנית טען כי השפה מעצבת את המחשבה שלנו. הצורות הדקדוקיות המקובלות בשפה, האופנים הלשוניים לתאר דברים ולסווג תופעות בעולם מעצבים את תפיסת העולם שלנו. כך ששפה שונה היא למעשה גם אופן חשיבה שונה, צורה קצת אחרת לראות את העולם שסביבנו, דרך אלטרנטיבית לתפוס ולהבין את המציאות. כל שפה שנכחדת היא גם צורת חשיבה שנעלמת.

לכן, לפי התפיסה הפלורליסטית של מיל, האחידות הלשונית שגוברת בעולם היא לא סימן לשלום עולמי מתקרב ובא, אלא דווקא להיפך – צעד נוסף בהדרדרות לקראת טוטליטאריות חשיבתית מקפיאה.

2 תגובות בנושא “שפות ופלורליזם”

  1. אני לא חושב שהגיוס של מיל מוצדק. שהרי מיל, בראש ובראשונה, דיבר על "מאבק בין עמדות שונות" – וכיצד יתנהל המאבק (מוטב: דיון) הזה, אם אין שפה משותפת? מה שצריך להדאיג אותנו הוא לא הכחדותן של שפות שוליות, אלא התרדדותן של שפות נפוצות, שהופכות את השימוש בהן למוגבל יותר ויותר עבור רוב הדוברים בהן, ההשתלטות של שיח "תאגידי" על צורת הדיבור היומיומית וסתם העלמותן של מילים מהשפה. זה נכון לגבי עברית, אבל זה הרבה יותר מדאיג כשזה קורה ב"לינגווה פראנקה" של ימינו, האנגלית. האנגלית הייתה צריכה לספוח לתוכה כמה שיותר מתוך השפות הזניחות יותר, כדי להפוך לרבגונית ככל האפשר. תחת זאת, היא נעשית רדודה ובלתי-דבירה בעליל.

  2. בקרוב גם העברית תיעלם בין ה"כאילו" וה"קצוות". קיים מאבק לחדש ולהחיות את היידיש, דבר שמאוד מוצא חן בעיניי, חבל שהלאדינו נשכחת, לעומת זאת.

להגיב על zina לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *