אחד המנועים המרכזיים שעומדים מאחורי החיפוש (אם לא העיקרי מכולם) הוא השאיפה לאמת. הרצון לדעת מה גורם להכל, איך הכל התחיל, מהו הדבר כשלעצמו. אפשרויות החיפוש מגוונות – מדע, דת, פילוסופיה, רוחניות. אך בבסיסן תמיד עומדת שאלת האמת.
אך זו כמובן שאלה נאיווית. הרי מאז קאנט אנו כבר יודעים שאין לנו נגישות לדבר כשלעצמו, אנו כלואים בתוך יכולת התפיסה האנושית שלנו, שבויים לנצח בפרספקטיבה המצומצמת שמתוכה אנו פועלים. כל אמת תהיה תמיד רק אמת חלקית בלבד. הפוסט-מודרניזם רק הכניס עוד יחסיות למערכת וטרף עוד כמה קלפים שאולי נשארו עומדים באופן תמוה כלשהו.
הרוחניות (אוף, אני לא אוהב את המילה הזאת, אבל אין לי תחליף) מתיימרת לפעמים לספק תשובה. באופן שטחי, מצד הניו-אייג', ולפעמים באופן יותר מעמיק כשצוללים פנימה ברצינות הראויה. ההארה עומדת שם כגזר מתנפנף בקצה המקל הארוך, אבל מי באמת חושב שיגיע אליה?
יש בכך משהו מתסכל. מצד אחד הרצון לדעת ולהבין, ומצד שני ההכרה כי הזמן קצר והמלאכה בלתי אפשרית. ולפעמים עולה השאלה – בשביל מה לטרוח? בשביל מה להמשיך את המאמץ הסיזיפי הזה, הנסיון הכושל לחדור מעבר לצעיפי האשליה?
אבל כנראה שאי אפשר אחרת.