מיתוס המדע של פול פייראבנד

נטייתנו לתור אחר חוקיות ולכפות חוקים על הטבע מובילה לתופעה הפסיכולוגית של חשיבה דוגמאטית, או, באופן כללי יותר, התנהגות דוגמאטית: אנו מצפים לחוקיות בכל מקום, ומנסים למצוא אותה אפילו במקום שאיננה; לאירועים שאינם נענים לניסיונות אלו אנו נוטים להתייחס כאל מין "רעש רקע". … ביקורת חייבת להיות מכוונת כנגד אמונות קיימות ובעלות השפעה, הטעונות שידוד מערכות ביקורתי – במילים אחרות, אמונות דוגמאטיות.
(קרל פופר, השערות והפרכות). 

ציטוט זה מבטא את דעתו של קרל פופר לגבי ההבדל המהותי בין העמדה המדעית לעמדה הפסאודו-מדעית. העמדה הפסאודו-מדעית היא דוגמאטית, היא מבקשת לשמר את עצמה ועושה זאת באמצעות אימות של החוקים והתבניות שהיא מניחה, תוך התעלמות מעובדות שמפריכות חוקים אלה. העמדה המדעית היא ביקורתית, ובבסיסה עומד הרצון להתקדם ולשנות את התיאוריות והחוקים. המדע מבצע זאת על-ידי העמדת החוקים שהוא ממציא למבחן, חיפוש אחר נקודות התורפה של התיאוריה, ובדיקת כל האפשרויות להפריך את החוקים כדי להתקדם לתיאוריה טובה יותר. זוהי שיטה של ביקורת רציונאלית.

האופן בו פועל המדע הלכה למעשה הוא באמצעות השערות: נחפזים להסיק מסקנות – תכופות אף בעקבות תצפית יחידה. … תצפיות וניסויים נשנים מתפקדים במדע כמבחנים של השערותינו או של ההיפותזות שלנו, כלומר כניסיונות הפרכה.
(קרל פופר, השערות והפרכות). 

פופר מנסח, אם כך, קריטריון תיחום ברור בין מדע לבין פסאודו-מדע – תיאוריה מדעית היא תיאוריה שניתנת להפרכה. דרך הבנת המתודה המדעית אנו מסוגלים להסביר את הצלחותיו של המדע ואת יתרונותיו על-פני עמדות דוגמאטיות מתחרות, ויכולים לשרטט את המודל הנכון לידע האנושי.

אך האם כך פני הדברים? פול פייראבנד קורא להדיח את המדע מהעמדה הרמה שניתנה לו בעידן המודרני. הוא מערער על קריטריון התיחום של פופר, וטוען כי המדע עצמו הפך לאמונה דוגמאטית ושתלטנית.

להפריך את עיקרון ההפרכה

עיקרון ההפרכה של פופר מעורר שתי שאלות חשובות. הראשונה – האם המדע אכן פועל בצורה זאת, האם עיקרון ההפרכה מסביר את ההתקדמות המדעית? והשנייה – האם המדע צריך לפעול לפי עיקרון זה? תשובתו של פייראבנד לשתי שאלות אלה היא שלילית.

קץ המדע

טיעון מרכזי שמציג פייראבנד נגד עיקרון ההפרכה הוא שעיקרון זה פוסל למעשה את כל התיאוריות המדעיות הקיימות, מכיוון שאף תיאוריה לעולם אינה תואמת את כל העובדות הידועות. כל תיאוריה נתקלת תמיד בשני סוגים של בעיות – כמותיות ואיכותיות. הבעיות הכמותיות מוכרות יותר – המדע מלא בויכוחים לגבי תוצאות מספריות של ניסויים ובחוסר התאמה בין חיזויים של תיאוריה לבין התוצאות הניסוייות. פייראבנד מציג שלל דוגמאות. (התיאוריה הקופרניקאית גילתה חוסר התאמה בולט למספר רב של עובדות בזמנו של גלילאו. התיאוריה הניוטונית של הכבידה היתה חשופה מראשיתה לבעיות חישוביות קשות שיכלו לשמש כהפרכות. המודל האטומי של בוהר נשמר למרות תוצאות סותרות ברורות. תורת היחסות הכללית מצליחה לנבא במדויק ניסויים בתחומים מסוימים, אך מגלה חריגות בולטות מול תוצאות של ניסויים אחרים). כל תיאוריה מדעית, אומר פייראבנד, מוקפת ב"אוקיינוס של סטיות". לפעמים ניתן לפתור את הבעיה על-ידי שינוי מתמטי שאינו גורר שינוי איכותי של התיאוריה, ולפעמים המדענים בוחרים את התוצאות שמתאימות להם יותר ומתעלמים מהסטיות החריגות.

הבעיות האיכותיות בהן נתקלות תיאוריות הן חוסר התאמות לעובדות בסיסיות שנצפות באופן ישיר וברור. לדוגמה, התיאוריה הניוטונית של האור עמדה בסתירה לתופעה הטבעית של החזרת אור ממראה, כמו שניוטון עצמו הודה בכתביו. ניוטון התמודד עם בעיה זו על-ידי הנחה אד-הוק לגבי אופן יכולת ההחזרה של עצמים. דוגמה נוספת לבעיות איכותיות מציגה התיאוריה הקופרניקאית אודות תנועת כדור-הארץ. מתוך חישובי התיאוריה עולה כי כדור-הארץ נע במהירות גבוהה בחלל. חיזוי זה עמד בסתירה לכל התצפיות הניסיוניות שהיו אפשריות בתקופתו של קופרניקוס, ובראשן לתחושה הבסיסית שאנו נייחים ולא נמצאים בתנועה מתמדת ומהירה. ניסוי נוסף שהיה מקובל בתקופה זו היה הניסוי של הפלת חפץ כבד ממגדל גבוה. אם כדור-הארץ נמצא בתנועה, הרי שהחפץ אמור ליפול בקו עקום ולא בקו ישר. ניסוי זה נחשב בתקופתו של קופרניקוס כהפרכה להנחה שכדור-הארץ נמצא בתנועה וכהוכחה לתיאוריה האריסטוטלית שהוא נייח (התשובה לכך וההסבר לתוצאות הניסוי הוצעו רק שנים מאוחר יותר על-ידי גלילאו בעזרת עיקרון ההתמדה). קופרניקוס היה מודע לכל הבעיות המהותיות שהתיאוריה העלתה, אך עדיין בחר לפתח אותה ולדבוק בה.

מבדיקה של ההיסטוריה של המדע מסתבר, אם כן, כי בחירתן של תיאוריות מדעיות לא מתבצעת על-פי עיקרון ההפרכה. זוהי תפיסה נאיבית של המתודה המדעית. המדע מסתיר לפעמים בעיות מהותיות שמעוררת תיאוריה על-ידי הנחות אד-הוק (שאסורות לגישתו של פופר) או טכניקות אחרות, ולפעמים פשוט מתעלם מבעיות אלו ולא מנסה לתת עליהן תשובה. כל תיאוריה מדעית מלווה תמיד במגוון של הפרכות, והמדענים בוחרים לאילו מן ההפרכות להתייחס, ומאילו הפרכות להתעלם לצורך המשך החזקת התיאוריה. כך שלא רק שהמדע אינו פועל לפי עיקרון ההפרכה בעולם האמיתי, אלא חמור מכך – עיקרון ההפרכה, אם יילקח בצורה רצינית, יהווה למעשה את קץ המדע, מכיוון שאין אף תיאוריה מדעית שתעמוד בפניו.

תיאוריות ועובדות

המתודה של השערות והפרכות שמציג פופר מציירת תמונה מסודרת של חקירה מדעית – המדען ממציא או מגלה תיאוריה חדשה, ואז מבצע ניסויים ותצפיות שמהווים ניסיונות הפרכה לתיאוריה. בבסיסה של תמונה כזאת עומדת תפיסה אמפריציסטית, אשר מניחה הבחנה ברורה בין ה"תיאוריה" לבין ה"עובדות" (ניסויים, תצפיות ותוצאות). העובדות מציגות מצב עניינים אובייקטיבי ובלתי-תלוי שמשמש אותנו לבדיקה ישירה של התיאוריה.

אולם, אומר פייראבנד, הבחנה כזו איננה קיימת – התיאוריה והעובדות אינן ניתנות להפרדה ברורה, אלא כרוכות ומעורבבות זו בזו. העובדות אינן עומדות בפני עצמן, הן תמיד מתקיימות בתוך הקשר של תיאוריה. ללא תיאוריה, העובדות יראו כבליל חסר פשר וצורה. אנחנו חייבים הנחות תיאורטיות מקדימות עבור כל סוג של ניסיון שהוא, טוען פייראבנד. עבור אדם ללא הנחות תיאורטיות העולם החושי יתפורר; צבעים, צורות ותחושות בסיסיות ייעלמו, הניסיון החושי יהפוך לרצף לא-מובחן ולא ניתן לפענוח. אנו חייבים לפרש את העובדות על-סמך הנחות מקדימות כלשהן. גם השפה התיאורית עצמה (השפה בה אנו משתמשים כדי לתאר את העובדות) מושפעת מתפיסת העולם שלנו ומהתיאוריה בה אנו מחזיקים באותו רגע, כך שהעובדות ספוגות תמיד בצדדים סובייקטיביים, תיאורטיים והיסטוריים אשר מבטאים את הנחות היסוד ואת התיאוריות אשר קיימות בנקודת הזמן המסוימת.

עיקרון ההפרכה מתבסס, אם כך, על הבחנה שאינה יכולה להתקיים בפועל. מה גם ששימוש בעיקרון ההפרכה יביא לפיכך לפסילתן של רוב התיאוריות החדשות האפשריות. אנו מבקשים לבדוק תיאוריות חדשות על-סמך "עובדות" – ניסויים ותצפיות. אולם עובדות אלו נושאות עימן פעמים רבות את תפיסת העולם הקיימת, והן יעמדו בסתירה לתיאוריה החדשה מכיוון שהן מתקיימות בתוך ההקשר של התיאוריה הקודמת. התיאוריה לא מופרכת, אם כך, על-ידי עובדות בלתי-תלויות, אלא מכיוון שהיא מתנגשת עם התיאוריה אותה היא מבקשת להחליף. כלומר, עיקרון ההפרכה צפוי דווקא לשמר תיאוריות קיימות ולעצור את ההתפתחות המדעית.

Anything Goes

ראינו כי עיקרון ההפרכה אינו יכול להסביר את אופן ההתקדמות המדעית. לא רק שהמדע אינו עובד לפי עיקרון זה במציאות, אלא ששימוש בעיקרון ההפרכה כמבחן לקבלת תיאוריה מדעית צפוי לחסל את המדע כולו, מכיוון שאינו מאפשר קבלת תיאוריות חדשות. מכאן גם ברורה התשובה לשאלה השנייה – עיקרון ההפרכה אינו יכול לשמש גם כשיטה הראויה לחקירה המדעית.

סיבה מהותית נוספת לכישלונו של עיקרון ההפרכה אינה קשורה לעיקרון עצמו, אלא לעצם אפשרותה של שיטה לחקירה מדעית. פייראבנד טוען כי כל ניסיון לכפות שיטה רציונאלית ואחידה על המדע תסתיים בהכחדת המדע. בחינה היסטורית של המדע מראה כי ההתפתחות המדעית כרוכה בהחלטות לא-רציונאליות, בשיקולים פוליטיים ופסיכולוגיים, בשיטות לא קונבנציונאליות, ובהשפעות חוץ-מדעיות מגוונות. ה"טעויות", ה"סטיות" מהמסלול המדעי המקובל, הן תנאי הכרחי להתפתחות מדעית. המדע הוא עולם כאוטי וסבוך, כמו העולם אותו הוא חוקר, וכל ניסיון להגביל את השיטות בהן הוא משתמש יכול להביא רק להגבלת המדע ולעצירת התפתחותו. "Without 'chaos', no knowledge". השיטה היחידה שלא תגביל את המדע היא אנטי-שיטה אנרכיסטית ופלורליסטית, שסיסמתה – הכול הולך, "anything goes".

למה מתכוון פייראבנד? קל לגזור מהסיסמה "הכול הולך" קריאה רלטיביסטית, שטוענת כי כל תיאוריה טובה כמו כל תיאוריה אחרת, ואין דרך להשוות בין תיאוריות. אולם נראה כי זאת אינה כוונתו של פייראבנד. מטרתו של פייראבנד היא בפירוש לסייע להתפתחות המדעית ולגידול הידע האנושי. הוא אינו מדבר על חוסר אפשרות לשפוט בין תיאוריות שונות, אלא טוען כי אי אפשר לקבע את השיטות והקריטריונים שבהם אנו משתמשים לצורך שיפוט התיאוריות. אין שיטה רציונאלית לעשיית מדע, ואין קריטריון רציונאלי לתיחום המדע. תמונת הידע של פייראבנד אינה של תיאוריות עצמאיות שמוחלפות באופן ליניארי תוך התקדמות לעבר האמת, אלא של אוקיאנוס גדל והולך של תיאוריות חלופיות ומנוגדות זו לזו. זהו אוקיאנוס של ידע שמכיל תיאוריות מדעיות, מיתוסים, אגדות, ובעצם כל ניסיון אנושי להסביר את העולם. התפתחות התודעה האנושית נגרמת כתוצאה מתחרות בלתי-פוסקת בין כל התיאוריות ושלל הסיפורים אשר מרכיבים אוקיאנוס זה. הקריטריונים לפיהם אנו שופטים בין התיאוריות שונות משתנים גם הם ומתחרים ביניהם כמו התיאוריות עצמן. לכן המתודולוגיה היחידה אשר תקדם את התפתחות הידע היא פלורליזם מרבי של שיטות, תיאוריות וקריטריונים, ללא הגבלה או ניסיון לתחום מה בגדר האפשרי והמותר.

המיתוס של המדע

המדע, על-פי פופר, הוא הכלי המרכזי אשר משמש את האדם במלחמה נגד הדוגמאטיות – מכשיר של ידע וחופש אינטלקטואלי, שבזכותו האנושות השתחררה מעולן של דעות קדומות וצורות מחשבה נוקשות. המניע לחיפוש ההסבר להתקדמות המדע הוא ערכי ופוליטי – אם נמצא מה הופך את המדע למכשיר של חופש, נדע כיצד לקיים חברה פתוחה וחופשית.

פייראבנד תוקף את גישתו של פופר כלפי המדע, אך עושה זאת מתוך קבלה של העמדה האידיאולוגית של פופר. פייראבנד גם הוא שואף לחברה פתוחה וחופשית ולהתקדמות הידע האנושי, אך הוא מזהה כי המדע עצמו הפך בימינו לאידיאולוגיה דוגמאטית, כמו אלו מהן ביקש פופר להשתחרר. אמנם, במאות ה-17 וה-18 המדע שימש כמכשיר של נאורות, והיה מרכיב מרכזי בהשתחררות מהדוגמאטיות הדתית של אותה תקופה. אולם, אין שום דבר במדע שהופך אותו למשחרר באופן מהותי, ובמשך הזמן הוא הפך בעצמו לדוגמאטי ומגביל.

המדע, טוען פייראבנד, השתלט באופן כוחני על החברה של ימינו. באמצעות הגדרת ה"שיטה" המדעית (כמו קריטריון התיחום של פופר) אנו קובעים מהו מדע ומהו פסאודו-מדע, מהו ידע ומהי אמונה תפלה, ומכאן נגזרים הקצאת המשאבים החברתיים (בעדיפות למדע, כמובן), מה אנו לומדים ומכירים, ואיך הדורות הצעירים מתחנכים. המדע נתפס כיום כדרך היחידה אל האמת, הידע המדעי מתקבל כעליון על-פני ידע אחר, ה"עובדות" המדעיות נלמדות בבתי הספר באותו אופן בו ה"עובדות" הדתיות נלמדו במאות הקודמות. השתלטות זו של המדע בשם הקידמה מובילה, למעשה, להגבלת התפתחות הידע האנושי, שיכולה להתקיים אך ורק במצב של תחרות דינאמית בין תיאוריות ושיטות שונות, ולא תוך הגבלת סוג הידע והשיטה ה"נכונים".

המעמד המיוחד שהמדע זוכה לו בחברה המודרנית מתבסס על סיפור-אגדה לגבי ייחודו של המדע לעומת מיתוסים ואידיאולוגיות אחרות. אגדה זו מורכבת משתי טענות עיקריות – האחת, שהמדע פועל לפי שיטה רציונאלית מיוחדת שמביאה לידע אמיתי ואובייקטיבי אודות העולם, והשנייה, שלמדע הצלחות רבות אשר מוכיחות את יתרונות השיטה המדעית. הטענה הראשונה, כמו שראינו קודם, אינה נכונה. המדע לא פועל על-פי שיטה רציונאלית מסוימת (שיטה כזו לא תאפשר למעשה את קיומו של המדע), אלא מתפתח באופנים מגוונים, תוך הסתמכות על החלטות פוליטיות, אישיות, מקריות, וכל דבר אחר שאפשרי בעולם האנושי. מכאן, ובנוסף לחוסר האפשרות להבחנה ברורה בין תיאוריות לעובדות, נופלת גם הדרישה לאובייקטיביות של הידע המדעי. הטענה השנייה, בדבר הצלחות המדע, אינה עומדת גם היא במבחן המציאות. לטענה זו יש תוקף רק אם התוצאות של המדע יכולות להיזקף לזכותו בלבד, אולם ההיסטוריה של המדע מראה כי הדבר אינו כך. רבות מבין ההתפתחויות המדעיות נסמכות על ידע שהגיע מחוץ למדע או על מיתוסים קדומים, כך שאין אפשרות לייחס את הצלחותיו לשיטה מדעית שמובדלת משיטות אחרות.

פייראבנד מביא דוגמה עכשווית למקומו של המדע בחברה – בשנות ה-50 הוחלט בסין הקומוניסטית לצמצם את הרפואה המערבית ולהחיות את המסורת העתיקה של הרפואה הסינית. למרות שמומחים מערביים רבים הזדעזעו וחזו את הידרדרותה של הרפואה הסינית, התגלתה דווקא תופעה הפוכה –הרפואה הסינית הצליחה באופנים אותם הרפואה המערבית לא יכלה להסביר, ושיטות סיניות החלו לחדור לאיטן אל תוך המערב. דוגמא זו מראה כי המדע יכול להפיק תועלת מרובה מעירוב של מדע ושל "לא-מדע" – שיטות קדומות, מיתוסים, תיאוריות לא-מדעיות. עירוב כזה לא בהכרח יביא תועלת, אך הוא נושא בחובו פוטנציאל של התקדמות והרחבת הידע (והרי גם המדע עצמו לא תמיד מביא תועלת). כמו-כן מראה דוגמא זו כי לפעמים דווקא החלטה חוץ-מדעית על סוג המדע ושיטותיו (במקרה זה החלטה פוליטית) יכולה להביא להתקדמות הידע המדעי.

ההשתלטות המדעית על החברה לוותה גם בהשתלטות ערכית – החתירה המדעית אל האמת הפכה לערך עליון שעומד מעל לערכים אחרים. אולם פייראבנד מבקש כי נזכור שזוהי רק אידיאולוגיה אחת מיני רבות – החיים האנושיים מונחים על-ידי ערכים ורעיונות שונים, והחתירה לאמת היא רק אחד מהם. ערכים אחרים יכולים להיות חופש, עצמאות מחשבתית, חמלה, אך אלו הולכים לאיבוד לפעמים לאור הטוטליטאריות של האמת המדעית. יש לנו את החופש לבחור את הערכים שמנחים אותנו. אנו יכולים לבחור את האמת כערך עליון ואת המדע כאידיאולוגיה ושיטה לממש אותו, אך אנו יכולים לבחור גם דרך חיים אחרת.

אם ברצוננו, אם כן, בחברה פתוחה וחופשית, אם אנו שואפים להתפתחות הידע האנושי, יש להציל את החברה מעריצות המדע. הקריאה של פייראבנד מהפכנית – הוא מבקש להפריד את המדע מהמדינה באותו אופן שבו מופרדת הדת מהמדינה. המקום העיקרי בו צריכה להתבצע הפרדה זו היא החינוך, המקום בו מתעצבים הדורות החדשים. אנו לומדים כיום את ה"עובדות" המדעיות כעובדות אונטולוגיות, ואת השיטה המדעית (הלוגיקה הרציונאלית) כדרך הנכונה לחשוב. אולם פייראבנד רוצה כי המדע יילמד בפרספקטיבה היסטורית, לצד תיאוריות ומיתוסים אחרים, חינוך פלורליסטי שמציג את הקשת הרחבה של תיאוריות, אידיאולוגיות ואפשרויות אנושיות שמהן אפשר לבחור. רק חינוך כזה יכול להכשיר אזרח בעל חופש מחשבה ויכולת בחירה, שיכול לתפקד בחברה חופשית.

[פוסט זה משתתף בפרוייקט המיתוסים של אח"י דקר]

35 תגובות בנושא “מיתוס המדע של פול פייראבנד”

  1. "רבות מבין ההתפתחויות המדעיות נסמכות על ידע שהגיע מחוץ למדע או על מיתוסים קדומים, כך שאין אפשרות לייחס את הצלחותיו לשיטה מדעית שמובדלת משיטות אחרות." – אפשר לקבל דוגמאות?

  2. פוסט מרתק. ממש קראתי בנשימה עצורה. תודה.

    אבל התעוררה אצלי שאלה. אם אני מבינה את פייראבנד, הוא טוען שלא קיימת ולא צריכה להיות קיימת שיטה רציונלית-מדעית לתיאור התפתחות המדע, אבל בתור שדה פעילות של בני אדם, נראה לי שמדעי החברה כן יכולים לפעול ליצירת תיאוריה לגבי הדרך שבה מתפתח המדע (ואכן עושים זאת, כמו שלמשל עשה קון).
    לא הבנתי האם פייראבנד כן מוכן לקבל תיאוריות סוציולוגיות לגבי קהיליית המדענים, למשל, מכיוון שהן לא בהכרח רציונליות ונאיביות בסגנון פופר, או שלדעתו התפתחות המדע היא כל כך כאוטית, שלא ניתן ליצור איזושהיא תיאוריה, בכל כלי מחקרי, שתתאר אותו באופן שיטתי כלשהו?

  3. חזי, אני לא זוכר את הדוגמאות הספציפיות שפייראבנד מביא, אבל למשל חלק מהן היו מתחום הרפואה – התבססות על "תרופות סבתא" או שיטות ריפוי שמאניות. חלק מתחום הפיזיקה – אפשר לראות את הפיזיקה המודרנית כתוצר (מאוחר מאד) של המודל האטומיסטי שהיה קיים עוד בתקופת היוונים. (למעשה, ענפים שלמים של מדע יוצאים מתחומים שהיו בעבר בגדר פילוסופיה). דארווין הגיע לרעיון האבולוציה דרך תיזה של כומר אנגלי (מלתוס).
    הטענה הזו מדברת למעשה על מקור הרעיונות והטענות המדעיות. כאן, אני חושב, גם הגישה הפופריאנית תגיד דברים דומים – האקט של "המצאת" התיאוריה הוא אקט יצירתי שלא ניתן לתחום לשיטה מסויימת.

    איילת, פייראבנד מגדיר עצמו כאנרכיסט ורואה את המדע כפעילות אנרכיסטית. אני מניח לפיכך שהוא יראה גם תיאוריה סוציולוגית כסוג של כפיית תיאוריה על מציאות שלא ניתנת להסבר תיאורטי. לגבי קון ספציפית, עד כמה שאני יודע, יש לו הרבה ביקורת – הוא מקבל חלק מסויים מהתמונה של קון, אבל להבנתי הוא חושב שקון עדיין לא הלך רחוק מספיק בהבנה של חוסר היכולת להכיל רציונאליות ושיטתיות על המדע. (גם קון, בסופו של דבר, רוצה להראות את היתרונות של המדע, את השוני שלו משיטות אחרות).

  4. האם כאנרכיסט הוא בהכרח יתנגד לכל תיאוריה שמנסה לתאר את המציאות שאינה ניתנת לתיאור, או שהאנרכיסטיות שלו תהיה תקפה רק לגבי פעולות אנושיות?
    כלומר, האם הוא יתנגד לתיאוריות סוציולוגיות, אבל לא בהכרח לתיאוריות מדעיות (להבדיל מתיאוריות מטא-מדעיות, שמנסות לתאר איך נוצר מדע),
    או שהוא חושב שהאנארכיה היא מאפיין של המציאות כולה (מדעית, אנושית וכו')?

  5. קודם כל אני חייב להדגיש כי אינני מומחה לפייראבנד, לכן יש לקחת הכל בערבון מוגבל…

    ההערה הקודמת שלי היתה אולי קצת לא מדוייקת. הרי מה שפייראבנד עצמו עושה הוא סוג של תיאוריה (סוציולוגית / היסטורית / פילוסופית). יש פה קצת נגיעה לפרדוקס הטמון ביסודותיו של הפוסט מודרניזם – אם אין אמת אחת, מה התוקף של האמירה שאין אמת אחת? או במקרה זה – אם אי אפשר לתת תיאוריה, מה המעמד של תיאוריה זו?

    אבל אני לא בטוח שפייראבנד מוטרד מכך או רואה פה פרדוקס. המטרה שלו בסופו של דבר היא פוליטית. הוא רוצה להראות שהמדע הגיע למעמד התרבותי שלו על-ידי השתלטות כוחנית סמויה, כדי לפורר את הכוח הזה ולפתוח את החברה לפלורליזם רחב יותר.

    כך שאולי יהיה מדויק יותר לשער שההתנגדות היא לתיאוריות שטומנות בחובן הפעלת כוח – קביעה של מה נכון או לא נכון, קביעה של סדרי עדיפויות כלכליים וחברתיים. ייחוס "שיטה רציונלית" למדע מעמידה אותו בפוזיציה כזו – ההישג הגדול ביותר של האנושות. פייראבנד מנסה להדגיש דווקא את הדמיון של הפעילות המדעית לכל פעילות אנושית אחרת, מתוך (אני חושב) תפיסה של ההתקדמות האנושית כמשהו אורגני ודינמי, שאין לו צורה אחת או כיוון אחד בלבד. פייראבנד בהחלט לא מתנגד לתיאוריות מדעיות, הוא רק רואה בהן שוות ערך לתיאוריות אחרות (אסטרולוגיה, למשל).

  6. כתבתי תגובה ארוכה מאוד שלצערי נמחקה פה. אני אחזור בקצרה.

    פייראבנד מציג הצגה מאוד שטחית ומגמתית של המדע, ואפשר לקרוא לדברים שלו המיתוס של המיתוס של המדע. גם אני לא חושב שעיקרון ההפרכה הכי נכון בעולם, אבל רק לפי זה לתקוף את המדע? עיקרון ההפרכה חשוב, אבל הוא לא מהווה את הצורה שבה המדע קורם עור וגידים בפועל או הצורה שבה מדענים מנסחים תיאוריות מדעיות. אבל הוא בהחלט חשוב להבדיל בין מדע לפסבדו מדע ולהפריד בין תיאוריות שונות.

    לא כל ממצא סותר של תיאוריה מסוימת מביא להפרכה שלה. כמו שקון אמר, רק כשהממצאים הללו מצטברים אז נדרש שינוי בפרדיגמה. יש הרבה ממצאים שלא תואמים את התיאוריה אבל לא פוגמים בהנחות היסוד שלה למשל. בנוסף, תיאוריות מדעיות הן לא הכל או לא כלום, אלא הסתברותיות. ברגע נתון יש תיאוריות שונות שמתחרות אחת בשנייה אבל שאפשר לומר מי סבירה יותר ומי לא.

    גם כל הרעיון הפוסט מודרניסטי שתיאוריות ועובדות לא ניתנות להפרדה והן פועל יוצא של רוח הזמן הן קישקוש. האם תורת היחסות או האבולוציה השתנו מהותית אחרי עשרות שנים של חקירה מדעית? אם תיאוריה מדעית קבילה ונכונה, שום רוח זמן לא תשנה אותה. אין שום חשיבות אם אני קפיטליסט או מרקסיסט כדי לדעת שעקרון הברירה הטבעית נכון.

    המדע הוא האפשרות היחידה שלנו לומר משהו אמיתי על העולם (אם זה בכלל אפשרי). הוא עושה את הטעות הקלאסית של מחשבה שאם מדענים אומרים משהו אז זה בהכרח טוב או רצוי. המדענים אמונים על העובדות ואין להם שום יתרון על פני אנשים אחרים בנוגע למה לעשות לגביהן.

    גם העובדה שיש מיתוסים שבמקרה צדקו לא הופך את המיתוסים השבטיים לנכונים. גם שעון עומד צודק פעמיים ביום. בלי הכלים המדעיים לא הייתה אפשרות בכלל לדעת אם מיתוס מסוים נכון או לא והוא בכלל לא מתייחס לזה.

    גם הדוגמא של סין לא נכונה בעיניי. מעבר לעובדות שאני חולק עליהן (הרפואה הסינית לא בהכרח טובה יותר מהמערבית). אבל להביא דוגמא בודדה ומוטה של השפעה פוליטית חיובית כביכול ולהתעלם מההשפעות ההרסניות ההפוכות של התערבות פוליטית מעידה על מגמתיות גדולה.

    הוא טועה לחלוטין בדימוי של האוקיינוס שלו והמחשבה. יש בהחלט שיטות רציונליות לקיומו של המדע, ויש הגדרות מקובלות פחות או יותר למה נחשב מדע ומה לא. גם ההשוואה לדת מגוחכת. המדע בנוי על מנגנון תיקון ושיפור עצמי ולא מהסס להודות בטעויות שלו. האם ראית אי פעם איש דת שהודה בטעויות של הדת? האם הדת התקדם בצורה מהותית כלשהיא? יש אינספור מלחמות שהסיבה שלהן דתית אבל מעולם לא הייתה מלחמה על רקע מדעי.

  7. גיל, פייראבנד בהחלט מגמתי. זה חלק מהחן והלהט שלו, לפחות לטעמי. הוא מאד קיצוני, אבל אני חושב שהוא חושף פן אנארכיסטי של המדע שקשה לנו לראות באופן רגיל. וכמובן שלמטרה הפוליטית שלו יש חשיבות (אם כי אפשר להתווכח על תוצאותיה).

    לעניין הערותיך, יש כמה דברים שאני רוצה להתייחס אליהם:

    עיקרון ההפרכה חשוב, אבל הוא לא מהווה את הצורה שבה המדע קורם עור וגידים בפועל או הצורה שבה מדענים מנסחים תיאוריות מדעיות. אבל הוא בהחלט חשוב להבדיל בין מדע לפסבדו מדע ולהפריד בין תיאוריות שונות.

    הטענה נוגעת בדיוק בנקודה זו. אם עיקרון ההפרכה הוא לא הצורה שהמדע מתנהג בפועל, ואינו יכול לתפקד בתור שיטה "נכונה" למדע, אזי הוא מאבד את כל הכוח שלו כקריטריון תיחום בין מדע לבין לא מדע.

    אם תיאוריה מדעית קבילה ונכונה, שום רוח זמן לא תשנה אותה.

    זאת טענה שאני ממש לא מקבל. הרי אחת הנקודות העיקריות שפופר עצמו מדגיש היא שהמדע לעולם לא מגיע ל"אמת" יציבה ומוכחת. אלו תמיד תיאוריות שמוחזקות בגדר נכונות עד שיופרכו. זאת המשמעות של עיקרון ההפרכה – לעולם אינך יכול לאשש תיאוריה, אלא רק להפריך אותה.
    באים פייראבנד וקון ומראים שגם הגישה של פופר היא נאיבית ואידילית, וכי המדע לא עובד על-פי עיקרון הפרכה "נקי", אלא בבליל של שיקולים טכניים, אנושיים, פוליטיים, כלכליים וכן הלאה. (האם זה באמת מפתיע? הרי בסופו של דבר מדענים הם אנשים).
    והרי ברור שתיאוריות מדעיות משתנות. הפיזיקה הניוטונית היתה קבילה ונכונה במשך שנים רבות. והיא הוחלפה על-ידי תורת היחסות. זה היה השבר הגדול במדע שהוליד את פופר ואת הגישות החדשות ביחס למדע – בדיוק ההבנה כי תיאוריה מדעית היא לא אמיתית באופן שאינו ניתן לשינוי, כי תיאוריה שאנחנו מקבלים כקבילה ונכונה, כ"אמיתית" לכאורה, יכולה להיות מוחלפת ולהתגלות כלא נכונה. התיאוריה הניוטונית הרי לא סתם הורחבה – היא פשוט אינה נכונה יותר במונחים של הפיזיקה המודרנית. היא עובדת בקירוב מספיק במסגרת מערכות הנתונות בתנאים מסויימים, אבל כל הנחות היסוד שלה פשוט אינן מתקבלות כיום.

  8. פייראבנד בעצם עושה מה שהוא תוקף אחרים שעושים וזו בעיניי צביעות.

    לפי מה שהוא כותב הוא לא ממש מבין בתהליך המדעי ולא ממש עסק במדע. עיקרון ההפרכה הוא לא הצורה שבה פועל המדע אלא אחת הצורות המרכזיות שמבדילות בין מדע לפסבדו מדע. זה הבדל מהותי. זה לא שמדענים יושבים וחושבים על איך להפריך תיאוריות וכך מקדמים את המדע אבל חשוב שהתיאוריות שלהם יוכלו לעמוד בהפרכות שונות. העובדה שממצא אחד שסותר את התיאוריה לא גורם להפרכתה לא סותר את זה. יש סיבות שונות למה לא בהכרח צריך להתרגש מממצא בודד שסותר, החל בטעויות מדידה, מגמתיות, וכלה שהממצא פשוט לא סותר את יסודות התיאוריה אלא גורם לעידון שלה. אם כל ממצא בודד היה סותר תיאוריה מדעית אז המדע לא היה מתקדם בכלל, אבל העובדה היא שמדע כן מתקדם למרות ההפרכות לכאורה.

    ישנם כללים שונים שמבדילים בין מדע לפסבדו מדע. פסבדו מדע ישים דגש על מיסתוריות, חשיבה אנאכרוניסטית, פנייה למיתוסים, זילזול בעובדות, התעלמות מממצאים אמפיריים, העלאת טענות שלא ניתנות לבדיקה אמפירית או להפרכה, הסתמכות על מתאמים מזויפים, התבססות על סיפורים אנקדוטיים, התנגדות לכל מי שמעז להטיל ספק בתיאוריות שלהם (כולל הכפשה שלהם), אי חשיפה של הפרוטוקולים או התהליכים שבהם אספו נתונים, נטייה להטיל את מלאכת ההוכחה על הצד השני שמתנגד להם, וקבלה של תיאוריות רק כי הן חדשות או נראות מעניינות.

    לגבי הנקודה השנייה זה עניין שעיקרו סמנטי או ויכוח פילוסופי עקר. כן, עקרונית אף פעם אי אפשר לדעת אם תיאוריה נכונה (או מה שאני רואה כ"כחול" גם אתה תראה כ"כחול"). בפועל, יש תיאוריות כמו האבולוציה שיש להן עשרות אלפי הוכחות שאפשר לומר שהן 99.9999% נכונות. בשבילי מדובר במוחלטות ואני לא מוצא לנכון להביא הסתיגויות על כל שעל. ברור שכל תיאוריה נכונה לזמנה, אבל יש הרבה עקרונות ששורדים את הזמן.

    אגב, לומר שמדענים הם בני אדם ומונעים משיקולים זרים זו הגזמה פרועה. תמיד ניתן למצוא דוגמאות למדענים שפעלו בדרך הזו, והפלא ופלא, התיאוריות שלהם בכלל לא נחשבות מקובלות היום. אבל רוב המדענים משתדלים מאוד לא להיות מושפעים מהדיעות או האג'נדות האישיות שלהם כי אלו דברים שנחשפים בקלות. העובדה שיש בדיקה בלתי תלויה של ממצאים מדעיים פותרת את הבעייה הזו של ההטייה. מדענים עושים קריירות שלמות מניסיונות להפריך תיאוריות של מדענים אחרים והם לא גוף מונוליטי שיש לו בעלות על הידע העולמי.

  9. באופן טבעי המדע פועל במתח שבין יציבות לשינוי. הגירויים החיצוניים שמעוררים אותו להשתנות קיימים בכל מקרה, אין טעם לפרק את המדע כדי לחפש אותם. אנארכיה במדע תהיה קונסטרוקטיבית בדיוק כמו אנארכיה במדינה: יהיה חופש לכולם בדיוק לחמש דקות לפני שקבוצת כוח כלשהי תשתלט על העניינים בשכונה. בדיוק כמו המדינה המודרנית הדמוקרטית, המדע המודרני וההשגים שלו הם פרי מאמץ של מאות שנים, וחבל יהיה עכשיו לשבור אותם.
    ושלא יהיה לאף אחד ספק: המדע המערבי הוא חזק בגלל שהוא עובד, ולא עובד בגלל שהוא חזק. הוא מייצר יותר מזון וכלי נשק חזקים יותר, ולכן הוא נחמד בבתי ספר והוא מהווה את התשתית עליה מושתת המדינה המודרנית. אבל יש לנו אינטרס לתת לו לשלוט בדיוק כמו שלנקבות הזאבים יש אינטרס לתת לזכר האלפא להזדווג איתם: עצם העובדה שהוא בר על כל הזכרים האחרים מבטיח להם צאצאים חזקים יותר.

  10. גיל, יש ויכוח פילוסופי לא עקר?…

    לגבי הנכונות של תיאוריות, זאת נקודה די עקרונית. אני מבין שהמדע (או המדען) מתנהג כאילו התיאוריה המדעית היא נכונה ב-99.99999 אחוז. אולי פסיכולוגית אי אפשר אחרת אם ברצונך לעסוק במדע. אבל פילוסופית, התפיסה המרכזית (והמשכנעת) היא שאין דבר כזה. אם נזרוק כמה שמות לאויר – קאנט וחוסר היכולת לדעת את הדבר כשלעצמו, בעיית האינדוקציה של יום, פופר שמבין את יום ולכן פוסל את אפשרות האישוש, המפל והעורבים, קון ופייראבנד שדיברנו עליהם.

    וכמובן ההיסטוריה של המדע עצמה, שמראה איך תיאוריות נתפסות כנכונות ואמיתיות ואז מוחלפות. האם באמת לא יכול להיות שעוד 20 שנה תקום פרדיגמה אחרת שתחליף את תורת האבולוציה ואנשים יתמהו לעצמם איך היינו כל כך תמימים? שעוד 30 שנה לא תצוץ פיזיקה חדשה שתהפוך את איינשטיין וחבריו לאנקדוטה היסטורית (חשובה ומעניינת)? זה הרי כבר קרה במהלך ההיסטוריה המדעית. למה שזה לא ימשיך לקרות? האם אנחנו כל כך שאננים?

    של, המדע עובד בתחומים מסויימים. (טכנולוגיה, ייצור, נשק). בתחומים אחרים, נו, לא אייאייאיי. (אושר, מוסר, הגשמה). אולי יש אמצעים אחרים, פעילויות אחרות, שיכולות לענות על התחומים החסרים. אבל קשה קצת לדעת. כי אנחנו שבויים בראיית עולם מאד מסויימת.

    אז חלקנו מנסים לתת קצת אלטרנטיבה. לקרוא תיגר על המובן מאליו. למתוח קצת את הגומי שלוחץ במכנסיים. צריך מישהו בעד האנדרדוג.

  11. זה לא עניין של שאננות אלא עניין של עובדות. רק בגלל שמשהו קרה בעבר לא אומר שמעכשיו ועד עולם אפשר להשתמש בדוגמא הזו שאולי תתרחש שוב ואולי לא. מה עוד, שרוב התיאוריות המדעיות לא מופרכות לגמרי אלא הופכות למקרה פרטי בתיאוריות החדשות. אפילו הפיסיקה הניוטיונית לא הופרכה כלילי אלא הפכה למקרה פרטי בתורת היחסות (ועדיין משתמשים בה כל הזמן לדברים שמתרחשים על פני כדור הארץ).

    לגבי תחומים אחרים, רוחניים יותר, אין סתירה בין המדע לבין השקפות עולם אחרות. למדע יש מעט מאוד מה לומר בענייני מוסר והוא כלל לא מנסה לנכס לעצמו בעלות על שאלות מוסריות.

  12. מנקודת מבט של מישהי שלא למדה פילוסופיה, וקוראת את כל הדברים האלה בפעם הראשונה, דווקא היה לי מאוד מעניין לקרוא את הפוסט ואת התגובות הנזעמות של תומכי המדע.
    הרעיון של מאגר גדול של דעות שונות ואלטרנטיבה למדע מושך מאוד. הרי גם כשאנשים חיו במאה ה- 17 הם לא ראו את עצמם כאנשי רנסאנס. יש דברים שבאים מפרספקטיבה של מאות שנים, ואולי ככה צריך להתייחס גם לתיאוריות מדעיות, שהן, עם כל הכבוד, רק תיאוריות.

    ולגבי הקשר בין מדע ומוסר – המדע טוען שהוא מנותק מהמוסר ובכלל לא מתעסק בו, אך לוקח לעצמו את פריבילגיות שונות כמו ניסויים בבעלי חיים בשם עליונות המדע וחוסר הרלוונטיות של המוסר לגביו. גם כששיכפלו כבשה והעולם געש לגבי ההשלכות על שיכפול בני אדם, טען המדע שהוא לא עוסק בזה, שהוא נשאר בתחום המדעי ושמישהו אחר יחליט מה לעשות עם הממצאים.
    אולי צריך באמת מישהו חיצוני שיחליט על דברים גדולים לאנושות שכאלה. אבל אדם או גוף כזה יצטרך להיות מישהו שלא רואה את המדע כסמכות עליונה, וקשה למצוא בימינו אנשים כאלה.

    דווקא בגלל זה נראים לי מאוד הרעיונות של פייראבנד. אף פעם לא אהבתי אנשים שטוענים שיש להם את התשובות.

  13. איך בדיוק נוצרה תפיסת העולם של "יותר מדי מדע"? אני משלטט בטלוויזיה ולא רואה שום מדע. אפשר לספור על יד אחת את הסדרות שהציגו איזו תפיסה מדעית או הציגו מדענים כאנשים חיוביים (מקגיוור? סי אס איי?). יש בעייה של פחות מדי מדע ולא יותר מדי. הפלורליזם צריך להתקיים בחינוך במקומות אחרים (יותר לימוד של תרבויות אחרות), ולא בלימוד המדעי שגם כך לוקה בחסר. (כשאתה מגיע לשנה ראשונה באוניברסיטה במדעים מדוייקים, אתה מבין שבבתי הספר לא מלמדים מעט מאוד).
    עם כל הקסם הרומנטי של המרד כביכול, כדאי קצת להתבגר, אנשים. זה שזה "קוסם" וזה "מגניב" לא עושה את זה נכון, אבל סליחה, זה אני המדען הקפדן והטרחן מדבר, שעוד אכפת לו מהדברים האפורים והמשעממים הללו שקוראים להם עובדות.

  14. לאישיוז, מי אמר שאין מגוון אדיר של דיעות בתוך המדע? בסופו של דבר רק דרך החקירה המדעית יכולת לאשש או להפריך תיאוריות. את מכירה למשל דרך שתבדוק אם תרופה מסוימת באמת עובדת כמו שהיא אמורה לעבוד?

    מהמשפט, "תיאוריות מדעיות הן רק תיאוריות" אני מאוד מסתייג כי משתמע ממנו כאילו כל התיאוריות שוות במידה שווה. העובדה שתיאוריות רבות מופרכות, לא אומרת שאין תיאוריות שנשארות איתנו זמן רב, או כמו שציינתי שיש תיאוריות שהרבה רבה יותר סבירות מתיאוריות אחרות. עקרונית את צודקת שיש אפשרות תיאורטית שכל תיאוריה תוחלף באחרת. זה לא אומר שהתיאוריות היום לא נכונות בהכרח. גם אם תיאוריה מוחלפת אחת בשנייה, לרוב היא מוכלת בתיאוריה החדשה ולא מדובר בתיאוריה חדשה לגמרי. המדע מצטבר ומתקדם כל הזמן ולא עובד במעגלים אינסופיים.

    אני לא יודע עד כמה את מודעת לנושא של ניסויים בבעלי חיים אבל מדענים בכלל לא לוקחים בעלות על הנושא. ניסויים בבעלי חיים (וגם בבני אדם) כפופים לחוקים שונים ולהגבלות שונות שנקבעו גם על ידי לא מדעניים. מדענים לא מנסים להתעלל בבעלי חיים כפי שמנסים לצייר אותם, אלא לקדם עניינים שתורמים ישירות לבני אדם. מהבחינה הזו, ניסויים בבעלי חיים הם רע הכרחי.

    גם בנושא השיבוט המדע מספק את האמצעים. מה לעשות עם זה זו שאלה שהחברה צריכה לדון בה. אין שום דבר שלילי אינהרנטי בשיבוט או בכל תגלית מדעית. בני אדם הם לא מוסריים. כמו שאפשר לשבט לצורכי השתלת איברים, או להשתמש באנגרגיה אטומית לחשמל ככה אפשר להשתמש בהם למטרות שליליות.

    אני באמת לא יודע על איזו סמכות עליונה את מדברת? המדע מותקף כל הזמן ועם כבר הכוח שלו בחברה שלנו הרבה יותר קטן ממה שהוא צריך להיות. אנשים חושבים בצורה לא רציונלית ומיסטית וחבל.

  15. של, המדע לא צריך להיות בטלויזיה. הוא טבוע עמוק כהתניה חברתית. לא מדובר בללמוד לעשות מדע – אלא באמונה במיתוס של המדע. בכך שלמדע יש בעלות על ה"אמת", שרק המדע יכול לתאר באמת את העולם (היי, זה מה שאתה וגיל אומרים!). שפסגת ההישג האנושי הוא המדע. אתה יודע מה, אולי אם באמת היינו לומדים יותר מה זה מדע באמת ולא נשבים בהילה המסתורית שמעניקים לו, הפרופורציות היו משתנות.
    (דרך אגב, עובדות? מה זה?)

    גיל, אתה מתאר בדיוק את הגישה הפופריאנית למדע – המדע מתרחב, מצטבר ומתקדם מתיאוריה לתיאוריה.
    צר לי, אבל ההשקפה הזו כבר לא מתקבלת בזרמים המרכזיים של חקר ההיסטוריה והפילוסופיה של המדע. פייראבנד הוא דוגמה קיצונית, אבל גם אצל קון הרי מדובר בהחלפה של פרדיגמות. רעיון האינקומנסרביליות של קון מדבר על כך שפרדיגמות מדעיות שונות לא ניתנות למעשה להשוואה. לא מדובר ב"מקרה פרטי" שמורחב, אלא בהחלפת כל המערך הקונצפטואלי שמהווה את הבסיס לתיאוריה.

    הדוגמה הקלאסית, כמו שכבר ציינתי, היא הפיזיקה. התיאוריה הניוטונית היא בפירוש לא מקרה פרטי של הפיזיקה המודרנית. ניתן להשתמש בחישובים שלה כי הם מספקים במערכות מסויימות. אבל כל הבסיס המושגי של התיאוריות שונה לגמרי, ההתייחסות למושגי יסוד כחלל וזמן הפוך לחלוטין. אלו תיאוריות אחרות.

  16. הלוואי שהמדע היה טבוע בהתנייה חברתית. הבעייה היא כרגיל בורות ומגמתיות של האנשים שחושבים שמדע "שולט" בחברה, בעוד הם לא יודעים בכלל איך מדע פועל באמת וממשיכים להאמין באמונות תפלות ובפסבדו מדע. אני בהחלט חושב שאם אפשר לתאר משהו בעולם בצורה מדויקת או מהמינה אז אפשר לעשות את זה רק בכלים מדעיים. הגישה שלך לטעמי מאוד מסוכנת. אתה שואל מה זה עובדות. אז אני ממליץ לך לקרוא בכל תחום מדעי ולראות מהן העובדות באותו תחום. לא צריכה להיות הגדרה כללית של עובדות, אבל עצם הפיקפוק שיש כביכול עובדות מוסכמות בעולם מובילה בהכרח לעולם פסבדו מדעי.

    אני באמת סבור שהמדע מתקדם באופן כללי. כמובן שיש תקופות שהוא נעצר, או אפילו חוזר אחורה. אבל אם מסתכלים על החיים לפני 100 שנה והיום, אי אפשר להכחיש את הכיוון הכללי שהוא התקדמות. כבודו של קון מונח במקומו (ואני אישית מאוד אוהב אותו) אבל אי אפשר לצטט אותו כאילו הוא דברי אלוהים חיים בלי להתייחס לדוגמאות ספציפיות. שינוי פרדיגמה או החלפת הנחות היסוד, לא בהכרח מעיד שכל מה שהיה קודם שגוי. הדוגמאות של קון מתייחסות בעיקר למאות ה19 ומטה, שבהן מדידות רבות היו לא מדויקות. במאה ה20 בתחומים רבים יש מדידות רבות שנחשבות למהימנות, אבל הפרשנות שלהן משתנה אם הגעה לתובנות חדשות בנוגע לתחום.

    הבסיס התיאורטי של תורת היחסות אכן שונה מזה של ניוטון, אבל אפשר לגזור את חוקי ניוטון מתורת היחסות אם לא מכניסים למשוואה מהירויות גבוהות יותר, כלומר התצפיות של ניוטון היו מדויקות, רק ההסבר שהוא נתן להן היה נכון למהירוית נמוכות ולא כללי כמו תורת היחסות.

  17. גיל – זה בדיוק העניין. המדע אומר: "אנחנו מספקים את האמצעים. אנחנו לא נכנסים לענייני מוסר. שמישהו אחר יחליט מה לעשות עם זה". זו התנערות מאחריות.
    ולא – אני יודעת מספיק על ניסויים בבעלי חיים כדי לדעת שהם לא רע הכרחי אלא נובעים משיקולים של נוחות ורווח כספי.
    והסמכות העליונה שהייתי רוצה שתחליט לגבי עניינים כאלה נגועה לפי פייראבנד באותה חשיבה מדעית, ולכן לא מסוגלת כנראה לשפוט בצורה אחרת.
    ובאמת שדי כבר עם החרדה מעולם פסבדו מדעי. לא כל מי שחושב שהמדע הוא לא האמת המוחלטת הולך למכשפות בזמנו הפנוי ומקריב חתולים כל בוקר.

  18. את סותרת את עצמך. מצד אחד את אומרת שהם מתנערים מאחריות, אבל מצד שני את מבקרת אותם על זה שהם עורכים ניסויים בבעלי חיים בלי ביקורת.

    קצת קשה לי להאמין שאת באמת מכירה את כל הנושא המורכב של ניסויים בבעלי חיים כדי להגיע למסקנה חד צדדית שהם מונעים רק משיקולי נוחות או רווח כספי. האם למשל היית מסכימה לנסות תרופה על גופך בלי שנוסתה קודם על בעל חיים?

    לגבי הפסבדו מדע, אני חושב שיש פה חוסר הבנה של מושג האמת במשמעותו המדעית. כשאני מתייחס לאמת, אני מתייחס לבחינה אובייקטיבית וניתנת למדידה של המציאות הסובבת אותנו. האם את יכולה לתת דוגמא לאמיתות שאפשר להגיע אליהן לא על ידי כלים מדעיים?

  19. האם כל העניין הוא ש"האמת" המדעית היא לא בהכרח אמת? אני לא טוענת שאסטרולוגיה וכאלה דברים הם האמת המוחלטת, בכלל לא. פשוט מוצא חן בעיני הרעיון שגם המדע הוא לא אמת אבסולוטית. אנשים צריכים לנסות ולחשוב לכיוונים אחרים במקום להיות מקובעים ברעיון שהמדע נותן תשובות להכל. אני לא אומרת שנגלה את משמעות הקיום ככה, אבל עצם החיפוש, הרחבת הידע, והחשיבה מחוץ לקופסה – הם החשובים.

  20. האם את יכולה לתת דוגמא לאמיתות שאפשר להגיע אליהן לא על ידי כלים מדעיים?

    גיל, אתה הרי לא מסוגל לקבל תשובה אחרת משלך לשאלה כזו. אתה ממש פוזיטיביסט לוגי אדוק. אם אתה לא מקבל שום אמת שאינה אמת מדעית, אי אפשר ממש להציג אחת שכזו…

    ובכל זאת, למרות כל מה שאמרתי עד עכשיו – אני בכלל לא נגד מדע. אני חושב שזהו כלי מצויין ללמוד דברים על העולם שסביבנו, על הצד החיצוני של העולם. אבל מה שהמדע מלמד אותנו אינו "אמת" במובן האבסולוטי. זוהי תיאוריה, שטובה ככל שתהיה, היא תמיד:
    א. זמנית. (תמיד יש אפשרות שתוחלף על-ידי תיאוריה אחרת).
    ב. מוגבלת. (נתונה במגבלות הידע האנושי. אני מתייחס לקאנט כמובן).

    יש אספקטים אחרים של קיום שהמדע לא נותן עליהם תשובות. למשל, שאלות מוסריות, כמו שהזכרנו. או אסתטיקה אני חושב שאין אמיתות אבסולוטיות גם כאן, יהיו אנשים שיטענו שיש. בכל מקרה, אנחנו צריכים כלים אחרים בשביל להתמודד בכלל עם שאלות כאלה.

    ויש כמובן את התחום הפנימי. חקר התודעה האנושית והמציאות עצמה דרך כניסה פנימה, ולא יציאה החוצה. צד שלם של העולם פיתח שיטות כאלה והגיע להישגים מדהימים. לא השגים שהעולם המערבי המדעי יכול לשפוט – בדיוק מכיוון שאנחנו שבויים בחשיבה המדעית שמסתכלת רק על פרמטרים חיצוניים.

  21. לאישיוז, את מבלבלת בין שני דברים. העובדה שהמדע לא נותן או יכול תשובה להרבה דברים, משהו שאני מסכים איתו לחלוטין, והעובדה שאם יש אמיתות כלשהן בעולם שלנו אפשר יהיה לקבל אותן רק דרך החקירה המדעית. כמו שציינתי, אנחנו מגדירים אמת בצורות שונות ולכן הויכוח מיותר. אגב, את קובעת ללא ביסוס שבמדע אין חשיבה מחוץ לקופסא או שלא מחפשים דרכים אלטרנטיביות להבין את המציאות, קביעה שאין לה שום אחיזה במציאות.

    למרגוליס, תגדיר לי אמת ואז אפשר יהיה לדון ברצינות. גם אם המדע מוגבל וזמני הוא עדיף לאין מונים על תיאוריות אחרות שעוסקות בנושאים שהמדע עוסק בהם ומנסות לתת תשובות כמו-מדעיות. כמו שהזכרתי שוב ושוב, לשאלות מוסריות למדע אין עדיפות על פני תיאוריות אחרות. בשאלות של תודעה, ועוד איך למדע יש תשובות טובות יותר מכל גישה אחרת. היום יש מחקרים בנוירופסיכולוגיה שנותנים לנו תשובות יותר מאי פעם בעבר, ובוודאי טובות יותר מכל תיאוריה שאינה מדעית. המשפטים האחרונים שלך הם הם לב ליבו של הפסבדו מדע כפי שנתתי הגדרה שלו קודם. חתירה למיסטיקה או טענות בסיגנון "אתם לא פתוחים מספיק לקבל את האמת" הן לא רציניות. אתה יכול לתת לי דוגמא אחת של תיאוריה כזו שהיא נכונה ואיך בדיוק בדקו אותה לא בשיטות מדעיות?

  22. גיל, אני טוען שיש טכניקות אחרות, כמו סוגים רציניים של מה שאתה קורא מיסטיקה (זן, למשל), שמאפשרים הצצה לסוגים של אמת שלא נגישים עדיין למדע. או שלפחות מאפשרים נגישות לאספקטים אחרים של המציאות והאמת.

    אבל הטענה שלך היא – טוב, אבל זאת לא אמת כי אי אפשר לבדוק את זה בשיטות מדעיות. אז הויכוח די עקר. עבורך אמת היא רק משהו שאפשר להגיע אליה בכלים מדעיים, ואתה מבקש שנוכיח לך את ההיפך כשאין שום טענה כזו שתקבל. (כשאני חושב על זה, אתה בעצם מדגים פה באופן יפיפה מהי דוגמטיות מדעית).

  23. אז תגיד לי באלו שיטות כן אפשר לבדוק טענות מיסטיות ומה הם בדיוק טוענים? הבעייה עם המיסטיקה היא שהם מצד אחד טוענים שהמדע לא מבין עדיין אותם ואין לו את הכלים לבדוק אם מה שהם אומרים הוא נכון, אבל מצד שני הם כן נותנים טענות מדעיות ושניתנות לבדיקה. למשל, רפואה אלטרנטיבית טוענת שהיא עובדת אבל לא מספקת שום הוכחה שהיא אכן עובדת חוץ מאמונה של האנשים.

    זו ממש לא דוגמטיות מדעית, צר לי. המדע אינו אחיד ויש בתוכו מגוון שיטות שונות שעוסקות בחקר המציאות. השיטות הללו משתכללות כל הזמן ואנשים ממציאים שיטות חדשות. המדע מאפשר בדיקה שיטתית ומהימנה של טענות וההתחמקות שלך מהצגת נושא או תחום שאינו מדעי ונכון לדעתך לא מקדמת את הדיון. לפי ההיגיון שלך, אפשר לטעון על כל דבר בעולם שהמדע עדיין לא מבין אותו וזה קישקוש מוחלט שלא מקדם אותנו בשום דבר. המדע קידם את ההבנה של המציאות שלנו יותר מכל תחום אחר ובעשרות מונים. האם אתה יכול להציג תחום לא מדעי שקידם את הידע שלנו בצורה כלשהיא?

  24. כמובן שהמדע תורם להבנת המציאות. אני מוקסם כל פעם מחדש מהאור שמטילים גילויים מדעיים על איך עובד העולם. ובו בזמן אני גם מבין שכל הבנה כזו היא תמיד זמנית. כמו כן, המציאות שהמדע חוקר היא המציאות החומרית/אובייקטיבית. זהו אספקט אחד של המציאות (הסבר קצר אפשר למצוא כאן).

    תחום לא מדעי? מה עם פילוסופיה? זהו כלי חקירה לא מדעי שמרחיב את גבולות הידיעה וההכרה שלנו אודות העולם ואודות עצמנו. (כבר הזכרתי שרוב המדעים יצאו מהפילוסופיה, לא?). היא הרבה פעמים מסתובבת סביב הזנב של עצמה, אבל עדיין יש לה תרומה עצומה להתפתחות המחשבה האנושית.

    מה עם מיסטיקה? אני מדבר על מסורות ותיקות וקפדניות, כמו זן למשל, שעוסקות בחקירה מדוקדקת של ההכרה האנושית, ודרכה מגיעות להבנות ואמיתות מעמיקות אודות טיב המציאות. יש לא מעט אנשים שרואים בזן סוג של מדע סובייקטיבי (אבל זה דיון אחר לגמרי, האם ייתכן מדע סובייקטיבי. דיון מאד מעניין, אגב). נכון, אלו לא טענות מדעיות במובן זה שאינן ניתנות לבדיקה בכלים חיצוניים. כדי לבדוק טענות מיסטיות אתה חייב להיות בעצמך ה"מדען", כלומר להתנסות ולהתאמן בעצמך בשיטה.

    אתה עדיין רוצה לטעון שזהו לא באמת ידע ושזה לא מקדם אותנו בכלל? אשריך. אבל אז אני אטען שאתה דוגמטי וצר אופקים. ומכאן באמת כבר אין לאן להתקדם.

  25. פילוסופיה אכן תורמת למחשבה האנושית, גם ספרות ואמנות בכלל, אז מה? לא דיברנו על מה תורם לאנשים ומה עושה להם טוב, אלא על בחינה אובייקטיבית של המציאות. לצערי, אמירות כמו זה שאתה אומר על כמה ההבנה שלנו זמנית והכל כביכול מקרי ונתון לשינוי עושות הרבה נזק. אנשים בכלל לא מעריכים ומודעים לתרומה המדעית לכל אספק של החיים שלהם. לא היית יכול לכתוב על מחשב בלי התרומה המדעית ה"זמנית" הזו, או אם תסתכל סביבך, כל דבר שאתה רואה מבוסס ברובו על עקרונות מדעיים.

    לאיזה בדיוק הבנות מגיעים חסידי תורת הזן? אתה מזכיר לי מחזירים בתשובה שאומרים שעד שלא תראה את ה"אור" לא תבין בעצמך מה קורה. ואגב, אני בכלל לא בא לזלזל בזן מבחינה רוחנית. כל אחד עושה מה שטוב לו. אני כופר בזה שהם מגיעים לאמיתות נכונות יותר מאשר כאלו שמגיעים אליהן דרך חקירה מדעית. יש אגב, אספקטים רבים בתורות המזרח שהינן מדעיים לחלוטין. למשל, ההשפעות המרגיעות של יוגה ומדיטציה. אבל כדי לבחון את הדברים הללו צריך להשתמש בכלים מדעיים.

  26. שלום לכם, גיל, מרגוליס.
    כתבתי על הדברים האלו (אם כי בהרבה פחות עומק מהמאמר כאן, ושאפו על המאמר! 😉 ) במאמר שנמצא כאן בסוף הודעה זו (יש פה שיטה לקשר כאן מילים ללינקים?).
    אם אקצר את הדברים: המדע מסתכל על כל ה"חובבי מיסטיקה" למיניהם כחבורת תמוהים שגם אם לוקחים את התיאוריות שלהם ברצינות, יש בדברים יותר חורים מאשר בגבינה שוויצרית, שלא לדבר על הקטע המפגר שרץ בין הרבה מיסטיקנים שאומר "זו האמת שלי".
    הרבה המיסטיקנים מהצד השני מסתכלים על המדענים כחבורת מקובעים שאינם מסוגלים "להתעמק".

    עוד פרטים – במאמר עצמו למי שרוצה לקרוא.

    תודה,
    חץ (ותודה למודי שקישר בפוסט שלו לכאן, לפוסט המעולה הזה)

    קישור: http://witch.dyndns.org/wp/?p=231

  27. פיירבנד מדבר על הפרדת המדע מהמדינה
    כי הוא יודע שמרגוליס חייה בסימולקרה של השלולית המודרנית שלה
    של שיח האדון של האיגלו שנבנה במדבר סהרה של הטוארגים

  28. הגעתי לכאן בחיפוש אחרי כמה מילים מעניינות על פייראבנד. מצאתי סקירה מאלפת ודיון סופר רציני, לדקות ארוכות של הנאה אינטלקטואלית

    תודה 😆

  29. תיאוריה מדעית טובה מסבירה פשוט יותר עובדות מאשר תיאוריה מדעית לא טובה, והיא יכולה לנבא בהצלחה יתרה את העתיד. זה הכל. תיאוריית היחסות מסבירה את כל הדברים של ניוטון ועוד.

  30. omtza, הויכוח הזה נטחן פה כבר עד דק בתגובות… זאת אכן אחת הגישות הרווחות שמצדיקות את המדע ומנסות להסביר את הייחוד שלו. אולם פייראבנד וחבר מרעיו (או מיטיביו) מראים, באופן משכנע לדעתי, כיצד ההנחות של גישה זו מתפוררות כשבודקים אותן מקרוב. אני ממליץ לקרוא את קון (המבנה של מהפכות מדעיות) ואת פייראבנד כדי להשתכנע, או להתעצבן עוד יותר במקרה שלך ;-).

  31. לא קראתי את קוהן, והוא בהחלט בטו-דו ליסט שלי, אבל מהתגובות הקודמות שהצגת אותו, זה שהאקסיומות בבסיס התיאוריה שונות והיא מסבירה דברים במילים שונות לא אומר שהיא שונה לגמרי ואי אפשר למדוד אותה עם תיאוריות אחרות. תיאוריות נמדדות בהצלחה שלהן לנבא דברים, וזהו זה.

    לאורך כל התגובות אתה מתחמק בצורה קצת עצובה מלענות לגיל (שלא נגע מספיק בזן ובמדיטציה לראות שזן ומדיטציה גם הם תחת השיטה המדעית כשהם מציגים תיאוריות על העולם, וגם קן ווילבר, רק שהוא ורומנטיקנים כמוך מנסים לברוח מהאידיאל שמציג המדע לעבר איזו שיטה אידילית אחרת, ואין כזו) ולהציע איזו שיטה חלופית למדע. אני רק מבקש שתציג דוגמא אחת, שיטה אחת, שהיא לא המדע.

    תגובה מורחבת יותר תבוא בימים הקרובים.

  32. דיון מעולה. האם למישהו ידוע אם לכיוון האנרכיסטי של פייראבנד היה המשך ישיר בשנות ה 80-90? ואני לא מתכוון לפוסטמודרניזם בכלליותו, אלא לכיוון ספציפי. תודה ❓

  33. פייראבנד מדגים לנו כיצד פילוספים יכולים לסבך בעיות במקום לפתור אותן. בין היתר על ידי זה שמביאים דברים לקיצוניות.

    אמרו לפני –
    תיאוריה מדעית טובה מסבירה פשוט יותר עובדות מאשר תיאוריה מדעית לא טובה, והיא יכולה לנבא בהצלחה יתרה את העתיד. זה הכל. תיאוריית היחסות מסבירה את כל הדברים של ניוטון ועוד.

    הדוגמה שלו על הרפואה הסינית בעצם לא ממש טובה. היא מדגימה את זה שהרבה מתוך הרפואה עובד בגלל מסורת – לא בגלל מדע. רפואה היא יישום מעשי של ביולוגיה וסטטיסיקה – לא מדע בפני עצמו. אם יש תרופה שעוזרת (בהקלה על שימוש באולקוס) לדוגמה – אז משתמשים בה. יכול להיות שהסינים מתארים על ידי תאוריות לא נכונות עקרונות נכונים. לדוגמה שאם שותים מיץ של בצל סגול זה עוזר לכיח בגלל שזה משפיע על מרידאנים. או יכול להיות שמארידנים מתארים דבר אחר (כמו השפעות של הגז NO בגוף) – אבל הביולוגים והרופאים – גם אם למדו מתוך הרפואה הסינית – לא נטשו את הביולוגיה או הרפואה המערבית ולא החלו להמין ב"הילות" או תאוריות א-פיסיקליות (אלא חיפשו ומחשפים הסברים פיזקיליים לתופעות ביולוגיות). אין שום דבר שמונע מרפואה סינית לתרום לרפואה מערבית מלבד מי שמאמין שהרפואה המערבית יודעת הכל – אבל זה בעיה של מי שמאמין שרפואה מערבית יודעת הכל – שזו עמדה פוליטית ולאו דווקא מדעית (לדוגמה רופאים לא יודעים את כל סוגי הסרטן ואת כל הסיבות שהן מתפתחים ובטח לא את כל הפעילות של המערכת החיסונית, קשרים בין מערכות, השפעות של חייידקים על פעילות הגוף וכו').

    יישום מדעי טוב של רפואה סינית לתוך מחקר מדעי יגיד – אוקי – אולי זה עובד – בואו נבדוק את זה . ואחר כך אם זה עובד – אוקי – למה זה עובד לפי הדברים שאני יכול לבדוק ולמדוד ולשאול.

    יש לאיש נקודות נכונות – כמו זה שתמיד יש הנחות מראש. ושאין הפרדה מלאה בין תזות לבין שיטות מדידה – ועדיין ייתכן שיטת מדידה שמתאימה לשתי תאוריות ואנחנו יכולים באמצעותה להחליט שאחת התאוריות פחות טובה והשנייה יותר.

    הכל הולך כדי לקדם את המדע – אבל לא כל השיטות לברור האמת או להשוואה בין שתי שיטות מדעיות הן שיטות טובות. אפשר לבחור לדוגמה בשיטה של הגרלה – זו שיטת הכרעה מצויינת- אבל הגרלה היא לא באמת שיטה טובה להכריע בין שתי תאוריות. ניוטון בכל זאת יותר טוב מאריסטו גם אם אצל ניוטון היו חורים.

להגיב על גיל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *