במרחק נגיעה (פוסט על אייפד, כנסו כנסו)

שמעתם ש-Apple הוציאו מוצר חדש? קוראים לזה iPad, או משהו, ואומרים שזה הדבר הבא!

טוב, אז ברצינות. האייפד הוא אולי לא מכשיר מושלם, ויש לו חסרונות מפה עד הודעה חדשה, אבל אם נתייחס לאייפון בתור דוגמה הרי שיש סיכוי שאפל יצליחו ליצור גם כאן תופעה תרבותית גורפת.

כנראה בשל כך צופה חברת גרטנר כי עד שנת 2015 יותר מ-50% מהמחשבים שיירכשו עבור ילדים מתחת לגיל 15 יהיו מחשבים בעלי מסך מגע.

קשה לדעת אם תחזית זו מוגזמת או לא. אבל קשה להתעלם מכך שמגמת המעבר למסכי מגע הולכת וגוברת, במיוחד במכשירים שייעודם ללכת איתנו לכל מקום ולהפוך אותנו למחוברים תמיד. ובעוד אנו, הדינוזאורים, עוד אוחזים בחרדה את המקלדת, הרי הדורות הצעירים מקבלים את מסכי המגע כמובן מאליו ומחליקים עליהם בטבעיות מעוררת קנאה.

אם תחזיות אלו נכונות, הרי שאנו צפויים תוך שנים מעטות בלבד לעבור מהפכת ממשק נוספת. רק לא מזמן עברנו מהעט למקלדת (נעזוב לרגע את מכונת הכתיבה), וכבר אנו זונחים את המקלדת לטובת מסכי מגע.

היה נעים, היי שלום

זה אייפד

כפי שהם נראים כרגע, הממשקים של מסכי מגע אינם נוחים לכתיבה ארוכה. זהו ממשק שמותאם יותר לצריכה של מדיה מאשר לייצורה, לפחות כשמדובר במדיה טקסטואלית. (אין להתפלא על כך – הרי עצם פיתוח הטכנולוגיה מכוון להגברת הצריכה). כך שייתכן שמשמעות המעבר למסכי מגע הוא ירידה בנפח הטקסטים הנכתבים ברחבי הרשת.

אבל אולי, בעצם, הממשק החדש יצמיח טכנולוגיות חדשות (כמו swype) שיהפכו את הכתיבה למהירה יותר, נוחה יותר וזמינה בכל מקום? או אולי יהיו אלה דווקא טכנולוגיות text to speech שסוף סוף יצברו תאוצה?

ממשקים אינם רק כלי חיצוני. הם משפיעים על היכולות שלנו ומעצבים את אפשרויות התודעה והחשיבה שעומדות בפנינו. אין דין כתיבה בעט ככתיבה על מקלדת, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר על מסכי מגע.

מהפכות ממשקים, כמו זו שהאייפד עשוי לסמן, אינן רק אנקדוטות טכנולוגיות שמקומן במדורי הכלכלה או טרנדים למוספי התרבות והפנאי. אלו הן תופעות תרבותיות שעשויות להשפיע באופן עמוק על אופיה של החברה.

האם אין זה זמן שנתחיל לקחת ברצינות את השפעתה של הטכנולוגיה עלינו? האם לא כדאי שלעוסקים בטכנולוגיה תהיה פרספקטיבה שתאיר גם את הזויות התרבותיות, האנושיות והמוסריות שהטכנולוגיה יכולה לייצר? או במילים אחרות – האם לא הגיע הזמן שנבין את ההכרח שבמדעי הרוח?

15 תגובות בנושא “במרחק נגיעה (פוסט על אייפד, כנסו כנסו)”

  1. אני מסכים, לחלוטין, עם כל הפוסט, לרבות השורה האחרונה.
    אני רק לא בטוח שאני מבין את הקשר בין גוף הפוסט לבין השורה האחרונה.
    ההכרח שבמדעי הרוח, לדעתי, לא נובע, ואסור לקשור אותו, למה שדיברת עליו בפוסט. הרי דווקא כל מיני תכניות אינסטנט ללימוד הפילוסופיה של האינטרנט או עידן המידע או האדם והמכונה זוכות לתקציבים נאים יחסית לתחום מדעי הרוח. אני לא בטוח בכלל, אגב, שהאקדמיה היא המקום שמתאים להתמודד עם שאלות כמו אלה שהצגת כאן. אבל בכל, כאמור, מה שחשוב לי לציין, זה שאת החשיבות העצומה של מדעי הרוח אסור לקשור למה שיכול להישמע כרגע מועיל ורלוונטי.

    1. אני מבין את ההסתייגות מייחוס "תועלת" למדעי הרוח. אני לא בטוח שזה מה שהתכוונתי אליו. ההכרח במדעי הרוח שאני רואה הוא לא "בואו נעשה טכנולוגיה טובה יותר" (או נכונה יותר). זהו הכרח מתוך תפיסה שללא מדעי הרוח אנחנו אנשים חלקיים. זהו ההכרח במתן תפיסת עולם רחבה וכוללת יותר לכולם. ואני לא מדבר רק על האקדמיה, אבל אני בהחלט מדבר על חינוך – בכל שלביו. זה מתחיל מהיסודי, דרך ההעדפה הברורה למסלולים ריאליים בתיכון ואל האקדמיה שלא ממש מעודדת את מדעי הרוח. השינוי צריך להיות תרבותי, אבל אחד הביטויים החשובים ביותר הוא במערכת החינוך. האקדמיה לא צריכה להיות המקום להתמודד עם השאלות האלה – מה שצריך הוא שלכל אדם יהיה קצה של חוט להתמודדות כזו. עזוב קצה של חוט – שאנשים בכלל יהיו מודעים לשאלות האלה.

      ואני רוצה לחלוק על נימת הזלזול (או שקראתי לא נכון?) לגבי "תכניות האינסטנט" האלה. בתור מי שסיים לא כל כך מזמן תואר שני בתכנית כזו (פילוסופיה, מידע ותרבות דיגיטלית בתל-אביב), הופתעתי לטובה, בעיקר מהרצון הטוב האמיתי של רוב הסגל בתכנית. כלומר, ברור שהתכנית הזו היא תרנגולת ביצי-זהב עבורם. אבל הם גם באמת מנסים ליצור משהו שיענה בדיוק על הנקודה הזו – מתן פרספקטיבה בעולם טכנולוגי מודרני. אז כן, אפשר לראות פה סוג של "תועלתנות" שמוצמדת למדעי הרוח. אני מסכים שהחשיבות האמיתית לא סגורה במשבצת כזו או אחרת. אבל כל אפשרות שניתנת לאנשים לחקור ולשאול שאלות היא לדעתי מבורכת.

      אז למה בעצם לנתק בין מדעי הרוח לשאלות מסוג זה? למה לא להדגיש דווקא את הרלוונטיות שלהם לכל דבר שאנחנו עושים, כולל טכנולוגיה, כולל מדע, כולל הדברים האלה שלכאורה נתפסים כעליונים או מחוץ לספירה של מדעי הרוח?

      1. כן, היה שם זלזול, וידעתי שתהיה תגובה.
        זה אותו זלזול שבו אני מסתכל על תכניות ננו-משהו שצצו בכל פינה לפני כמה שנים ותכניות מדעי-המוח שצצו עוד כמה שנים קודם. אני לא טוען שהתחומים עצמם פסולים כמובן, אבל מי שנמצא קצת בתוך האקדמיה נחשף למידת הציניות שמתלווה להקמה של תכניות כאלה מהר מאוד.
        בכל מקרה, לפני די הרבה זמן כשיובל דרור קונן על השחיקה האיומה במעמדם של מדעי הרוח באקדמיה כתבתי לו תגובה ארוכה מאוד. בין השאר ציינתי שם, לדבי תחום העיסוק שלו, שפילוסופיה של הטכנולוגיה היא תחום חשוב ומרתק, אבל טפילי בהגדרתו. נשמע לי סביר לחלוטין שעל כל אדם שעוסק בפילוסופיה של הטכנולוגיה יהיו לפחות מאה אנשים שעוסקים בטכנולוגיה עצמה.
        בנוגע לכלים להתמודדות עם שאלות כאלה, אני מסכים לחלוטין שכדאי שיהיו לכל אחד, אין לי מושג מה זה דורש להוסיף למערכת החינוך מלבד העניין הפעוט שקשור לאו דווקא למדעי הרוח – חינוך לחשיבה עצמאית.

        1. מסכים בכל לב עם חינוך לחשיבה עצמאית. רק שאני כן רואה קשר למדעי הרוח. לדעתי הם חיוניים להרחבת דעת שמאפשרת חשיבה עצמאית וביקורתית. באותה מידה שגם השכלה מדעית בסיסית חיונית לחשיבה כזו. כלומר, כל האחזות בצד אחד של המתרס היא מתכון לצמצום תפיסת העולם.

          לגבי פילוסופיה, יש לי הרבה מה להגיד על זה (ודעתי גם משתנה כל הזמן). אני ביחסי אהבה-שנאה עם התחום. אחרי התואר הראשון בפילוסופיה היתה לי איזו רוויה והייתי משוכנע שלא אחזור לשם לעולם. אבל איכשהו זה קרה, והתואר השני היה חוויה מתקנת במידה גדולה. מן הסתם גם מתוך מידת הבשלות שלי. אבל מעבר לזה, החוויות האלה מייצגות עבורי את שני הצדדים. מצד אחד, ההתרגשות הגדולה של התודעה בהתמודדות עם שאלות ועם רעיונות כבירים. ומצד שני, הקטנוניות, האוננות וחוסר התוחלת שמאפיינת את הפילוסופיה ה"מקצועית" האקדמית.

          ולכן כשאני מדבר על החשיבות של מדעי הרוח (וגם הרבה על חשיבותה של הפילוסופיה) אני דווקא לא מתמקד בהתמקצעות האקדמית בהם, אלא בהכנסתם כחלק אינטגרלי בכל שלבי החינוך. אני לא בטוח שהמקום האמיתי של הפילוסופיה בימינו הוא כתחום מבודד. אני חושב שיש לה הרבה יותר משמעות כנספח שמתלווה לכל התחומים האחרים – סוג של משקיף מן החוץ שיכול לתת פרופורציות על כל תחום אחר.

    2. עכשיו, שכולם מביהים שמשרד התקשורת טיפס על עץ גבוה מדי אני שואל

      1 – אזיה זכות יש לאיזה פלצן במשרד התקשורת לאסור על יבוא אישי של מוצר ?

      2- איך הם מרשים לעצמם להחרים מכשירים מיבוא אישי שעומדים בכל התקנים ?

      3- מי נותן להם זכות לקבוע לי איפה לקנות את המכשיר ומתי ?

      הרי כל המשרד מנוהל על ידי חבורת שיכורים שלא מבינים בתקשורת

    1. אכן. יש לא מעט השערות על כך שהתרבות חוזרת להיות תרבות אוראלית במקום תרבות כתובה. לרוב טענות כאלה מלוות בתחזיות אפוקליפטיות משהו על הדרדרות התרבות, אבל כמו שהכותבת הזו מציינת, אין בכך מן ההכרח.

    1. אני בספק.

      כלומר, ברור שאפל נותנת מקום חשוב מאד לעניינים שמעבר לטכנולוגיה – ממשק, חווית משתמש, עיצוב. ולכן המוצרים שלהם בסופו של דבר פחות משמעותיים מהבחינה הטכנולוגית אלא יותר באפקט התרבותי שהם יוצרים.

      אבל המוטיבציה של אפל היא כלכלית. הגישה שלהם היא צרכנית. האמירה של ג'ובס קבילה רק אם אתה מוכן לקבל את ההכפפה של ה"liberal arts" (שזה לא בדיוק מדעי הרוח, אני חושב) לתרבות הצרכנית.

      ומבחינתי החשיבות של מדעי הרוח היא בדיוק במתן הכלים לבקר את ההכפפה הזאת, בהרחבת הפרספקטיבה למקום שמאפשר לך להציץ מחוץ למערכת.

  2. נראה לי שהכתבה הזו קצת יצאה מפרופורציה מאחר והIPAD לא בא להחליף את המחשב הביתי או את Lap-top אלא למלא את החללים הריקים בין העבודה לבית וכו' מה שבעצם עשינו עם המחשבים הניידים ואולי כן.. המטרה היא לצרוך תוכן ולא ליצור תוכן בכמויות כמו כתיבת פוסטים/ מאמרים וכד'…

    בקיצור אני רוצה חתיכה כזאת אצלי על הברכיים בזמן שאני יושב באוטובוס בדרך לעבודה (-:

להגיב על שחר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *