לפעמים קצת מוזר לי כל הקטע הזה של יחסים וירטואליים.
לא, לא כאלה יחסים. משהו פשוט יותר – היחסים שנרקמים בין מכרים-לרשת.
יש בלוגרים שאני קורא. יש בלוגרים שקוראים אותי. יש כאלה שאני מגיב אצלם, לעיתים קרובות יותר או פחות. יש כאלה שמגיבים אצלי. נוצרת סוג של אינטראקציה, היכרות, מערכת יחסים. אנשים שלא פגשתי פנים אל פנים ואולי גם לא אפגוש, ובכל זאת אני מרגיש קרוב אליהם, מחכה לשמוע את זוית הראייה שלהם אודות העולם.
ואז כשהם מתעייפים, עסוקים, מפסיקים לעדכן – יש געגוע.
ויש את החברים והמכרים בעולם שבחוץ. ואין דבר מוזר יותר מלקבל תגובה בעל-פה על פוסט. זה נראה פתאום כל כך מחוץ להקשר, לא במקום. כנראה שבכל זאת אני עדיין איש העולם הישן. מפריד את הוירטואלי מהמוחשי. זן הולך ונעלם.
———————————-
לא מפתיע שטוויטר עושה שמות בבלוגוספירה. חלק (לעיתים משמעותי) מהסיבות לכתיבה בבלוג היא יצירת אינטראקציה. ומבנה היחסים שטוויטר מייצר הוא מבנה זהה לזה של עולם הבלוגים. יחסים שיכולים להיות יחסים סימטריים או א-סימטריים (עוקבים ונעקבים), פסיביים או פעילים. ככל שהיחסים יותר סימטריים ופעילים כך נוצרת קירבה גדולה יותר. כמו בבלוג.
אז את אותה אינטראקציה שאנו יוצרים דרך הבלוג אנו יכולים לקבל עכשיו באופן מהיר הרבה יותר, בהשקעה של 140 תווים בלבד. (ולפחות בביצה הישראלית, יהיו אלה בדרך כלל גם אותם אנשים). וחוץ מזה קיץ. וחם.
אבל נראה לי שזה לא דבר רע. (טוויטר, לא הקיץ). יותר אפשרויות, יותר טוב. יותר דרכים לתקשורת. כל פלטפורמה תמצא את מקומה. הבלוגים לא ייכחדו, טוויטר לא יאכל את הכל, ובמילא עוד שנה שנתיים כבר שוב יגיע הדבר הבא.
אבל בחייאת, אנשים (אתם יודעים מי אתם) – תכתבו קצת.
מבין את תחושת הגעגוע, כבלוגר שהצליח בעבר לבנות סביבו קהילה תוססת ותומכת מאין קמוהה של קוראים ועמיתים-בלוגרים, היה לי מאוד קשה כשנאלצתי-החלטתי לוותר על הבלוג שלי.
טוב נו, עכשיו חזרתי עם בלוג חדש, והוא בעברית..עדיין מתרגל לשוני בין שתי הבלוגוספירות.
טוויטר כבר נוגס בנתח השוק של הבלוגים ואחראי על המתתם של הרבה בלוגים אישיים שנהניתי לקרוא =/. מיקרו-בלוגינג קוראים לזה, וזה גבה המון המון קורבנות טכנולוגיים..
זיגמונד