החלטתו של אהוד אולמרט לגבי החזרת הפליטים הסודאנים למצרים היא ביטוי מייצג של האטימות וחוסר האיכפתיות של האנשים היושבים בראש השלטון בישראל. הרי לכאורה הפתרון נראה כל כך פשוט, כמו שמציע יוסי גורביץ:
ישנם מאות או אלפי פליטים מדי שנה? נעניק להם זכות פליטות וגם רשיון עבודה – על חשבון מכסות העובדים הזרים. בסין וברומניה, אחרי הכל, עדיין לא רוצחים את האזרחים (אם כי בסין הם משמשים כמאגרים מהלכים של איברים להשתלה). זה לא מסובך, צריך רק רצון טוב.
באמת, כל מה שצריך זה רק רצון טוב, עם קצת יוזמה, קצת להזיז את התחת, לסדר כמה מסמכים, אולי לתקן איזה תקנה או שתיים. בקיצור, מה שרשויות ממשלתיות אמורות לעשות. פשוט מתבקש להגיד שלחבר'ה שם במוסדות הממשלתיים אין זמן כי הם עסוקים בחקירות ובמשפטים הבלתי נגמרים שלהם. וגם אם המציאות קצת פחות מוקצנת, עדיין עולה הרושם שאולמרט העדיף לבחור בדרך הקלה, זו שתחסוך לו כאב ראש. כי למה לנסות להזיז דברים אם אפשר לעצום עיניים ולהפטר מהבעיה.
אני באמת לא חושב שמדובר כאן ברוע לב, אלא בגירסה הבנאלית והיומיומית יותר – עצלנות. על מה אנחנו מדברים, על כמה כושים? בשבילם נתחיל עכשיו לנער את המערכת? לקבוע פגישות? קיץ, למען השם, חם, למי יש כוח?
(וכדאי לקרוא גם את מה שלכוסית יש להגיד בנושא.)
האמת לא ממש מדובר על "כמה כושים". בתור אחד שחזר לא מזמן ממילואים בגבול ישראל מצרים, אני מבקש להבהיר מספר נקודות. ע"פ העיתונות מדובר על מספר שעבר כבר את ה 1500 פליטים מסודן. משום מה לא כל כך מציינים שמעבר לאותם אומללים, חוצים את הגבול בכל לילה עשרות אנשים. הרבה מהם הם באמת אנשים שבאו לחפש עבודה. ישנם תאילנדים וישנם קולומביאנים ועוד כהנה וכהנה. בגיזרה שלי, בשבוע אחד נתפסו 92 מסתננים. ואני מדבר על אחת מהגזרות שבאופן יחסי מעובה בחיילים, ואף אחד לא באמת יודע את היקף המדויק.
אין ויכוח על זה שאנחנו בתור עם, ומדינה לא מקשבים לאף אחד, ורק לנו יש את המונופול העולמי בכל מה שקשור לפליטים ולרצח עם (המשפט נכתב בציניות למי שלא זיהה).
ונכון שחייבים לפתור את הבעיה, מה עוד שהמצרים יורים בהם כשהם מזהים אותם.
אבל על מה שלא מדברים הוא מה באמת עושים איתם. מרגוליס מציע שיחליפו את העובדים הזרים – האמת שזו דמגוגיה פשוטה. אותם עובדים זרים מרומניה ושות' הם הרבה פעמים עובדים ממדינות פחות או יותר מסודרות, והם אנשים בעלי מקצוע. אנשים שבקלות יחסית מסוגלים להשתלב ברמה כזו או אחרת. הדבר אינו נכון לגבי שאר הפליטים. החיים החקלאים בסודן, יש לי הרכשה שונים מאד וברגע שאנחנו מקבלים אותם ומאפשרים להם לעבוד, אנחנו מקבלים עליהם אחריות. הרומנים יחזרו לרומניה מתי שהוא, הסודנים כנראה שלא.
במצריים נמצאים 2 מיליון פליטים במצב גרוע ומחריד. ברגע שהם יבינו שהם מקבלים מקלט בישראל, האם יש בכלל ספק, על מה שיקרה? האם אנחנו מסוגלים לקלוט מיליון (במקרה הטוב) של מסתננים. רק תראו כיצד נקלנו הרוסים (המיומנים) והאתיופים(שאליהם יש לנו קירבה אתנית ממשית ואינטרס משותף).
אני מודה שאין לי תשובה לבעיה שתוארה כאן. וגם אני מתחמץ בקירבי כשאני רואה את רמת הטיפול בהם, אבל להגיד שהפיתרון הוא פשוט להחליף את אילו שיש, הוא פשטני מדי.