הרשמה לעדכונים

By Email
RSS Feed

עמודים

חיפוש באתר

אודיסאה אוטיזם אינטרנט אמת אקטיביזם בלוגים גוגל גוף גירוש דאגלס ראשקוף דת זמן חברה חזירות טוויטר טכנולוגיה טלויזיה כתיבה מדיה מדיה חברתית מדע מדרון חלקלק מהמגירה מוזיקה מוזר מוסר מידע נפש ספרות עיתונות ערוץ 2 פאשיזם פוליטיקה פיזיקה פייסבוק פילוסופיה פרסום קולנוע קפיטליזם שטויות שפה תודעה תל-אביב תרבות תרבות דיגיטלית

פוסטים אחרונים

תגובות אחרונות

לשכוח ולא לזכור

בסוף השבוע היינו באינדינגב. היה מעולה. אבל כל הזמן ברקע ישבה לי מחשבה על זה שאנחנו רבע שעה מעזה. לא מטאפורית, אשכרה רבע שעה מעזה. ופה שמחים ומוזיקה ובירות ואנשים יפים ומעבר לגדר עולם שאני לא יכול לדמיין. וזה לא צריך לעצור אותנו מלהנות. אנחנו חיים, אנחנו צריכים לחגוג את החיים. אבל גם איך אפשר באמת לשכוח שזה בא על חשבון. ותהיתי מי פה עוד זוכר, אם בכלל. האם התודעה מסוגלת להתרחב רבע שעה מערבה. שלא לדבר על האמנים. פוליטיקה? הם יקיאו עליך. חוץ מקוואמי המלך עם ביצי השור שפתח את ההופעה בלקטול את חוק הנאמנות ואת גירוש ילדי הזרים ואת חבורת השרלטנים שעושה את כל זה. ובבליקי שהקדיש את צונאמי ציוני לביבי. צדיקים בסדום. וכולם שרים באנגלית, שרים יופי באנגלית, אנחנו כל כך רוצים לשיר באנגלית. ורבע שעה מכאן.

אבל כמה אפשר לזכור? די כבר, תנו להנות. לא רוצה לזכור, רוצה לשכוח.

[נכתב במקור כתגובה לפוסט של מרמיט (שכרגיל מומלץ ללכת לקרוא!), אבל הרגשתי צורך לתת לדברים מקום משלהם.]

2 תגובות ל“לשכוח ולא לזכור”

  • תגובה מאת ענת
    תאריך 20/10/2010 16:45

    תודה – ותודה על ההפנייה למרמיט. אז יש עוד אנשים שפויים – רק כולנו, לא יחד, אבל כאחד, צוללים עמוק מתחת לגלים כדי לשמור על השפיות האישית.

תגובה