לפעמים נדמה כי העולם סביבך נע במהירות הולכת וגוברת. אנשים נוסעים וחוזרים, עושים את זה או את ההוא, מתקדמים, נופלים, קמים, חוגגים, מתעשרים. אתה מתבונן עליהם מתוך קיומך הצמיגי, כל צעד שלך דורש מאבק בחומר האפל שמקיף אותך, נדבק אליך, מתנגד לכל תזוזה. עייף רק מהמחשבה על ההתנגדות הצפויה, אתה מוותר ומתבונן עליהם מטשטשים והולכים במערבולת המסתחררת סביב.
לפעמים אתה דוהר בתוך עולם מנומנם. גולש בירידה ללא בלמים, התאוצה מאיימת לנפץ את עורקיך, שיניים חשוקות וגוף דרוך. סביבך אנשים נחים, נהנים, מתענגים על שקיעה או זה על זה. חולמים בהקיץ ומחייכים ללא סיבה, משתכשכים בלאות נעימה במים המרעננים של החיים. אתה חולף על פניהם בחטף, גונב מבט אחרון עד שהרוח שוב מסמאת את עיניך הדומעות.
[תמונה – r-eal]
איך יצא שכל כך מתאים לי…
אם הייתי יכולה לכתוב כל כך מדוייק ונוגע, זה בדיוק מה שהייתי כותבת.
מילה במילה.
חיבוק.
תודה.
מדהים, ממש הצלחת לבטא במילים הכי נכונות את המעגל האינסופי הזה של החיים, את השחיקה היומיות העולמית המעגלית של כל אחד ואחד מאיתנו.
למרות שלבסוף כל אחד מאיתנו חי כל רגע ורגע ולא מתחשב בשאר הרגעים שיבואו לאחר מכן.