בספרו החדש "Program or be Programmed" מבקש חוקר המדיה דאגלס ראשקוף להתוות עקרונות בסיסיים להתמודדות עם החיים בעידן הדיגיטלי. הנקודה המרכזית שמעלה ראשקוף היא כי בעידן הדיגיטלי לא מספיק לדעת להשתמש בתוכנות, אלא יש ללמוד כיצד לייצר תוכנות. במרחב שהולך ונשלט על-ידי תוכנות, אומר ראשקוף, עליך לדעת ליצור את התוכנה, או להפוך בעצמך להיות לתוכנה.
לדעת לתכנת משמעו להבין כיצד פועלת המערכת, להבין מדוע דברים מתבצעים כך ולא אחרת, וגם לראות את העולם כולו כפלטפורמה אשר ניתנת לשינוי. לא לדעת לתכנת – או לפחות לא להבין איך מתנהג עולם של תוכנה – גורם לנו להיות עיוורים לאופן בו ההטיות הטבועות בטכנולוגיה מעצבות את החיים הדיגיטליים. עלינו להיות מודעים להטיות אלה כדי שנוכל לבחון את השפעותיהן באופן ביקורתי, להחליט מה מיטיב עמנו ולמה עלינו להתנגד; כדי שנוכל לגרום לטכנולוגיה לעבוד עבורנו במקום להיות עבדים של הטכנולוגיה.
לדעת לתכנת בעידן הדיגיטלי, טוען ראשקוף, הוא ידע שווה ערך לקריאה ולכתיבה. זהו הכלי שדרכו אנו יוצרים את המציאות החדשה שמביאה מהפכת המידע הנוכחית.
בליבה של כל מהפכת מידע עומדת טכנולוגיה חדשנית שמביאה עמה יכולות ואפשרויות חדשות. אבל, מסביר ראשקוף, בכל מהפכת מידע טכנולוגיה זו נמצאת בידי מיעוט קטן. הטכנולוגיה והיכולות שזמינות להמון נמצאות תמיד דור אחד אחורה.
המצאת הכתב לא יצרה חברה של יודעי קרוא וכתוב אלא חברה של שומעים – הקהילה התאספה בככר העיר כדי לשמוע את הרבי מקריא את התורה (כך במקור – ראשקוף הוא יהודי). המצאת הדפוס לא הובילה לחברה של כותבים אלא לחברה של קוראים – ההמונים קראו את דבריהם של סופרים מעטים.
המחשב והאינטרנט מאפשרים סוף סוף לכולנו להיות כותבים. אך זאת כבר טכנולוגיה מיושנת. היכולת החדשה של העולם הדיגיטלי, הידע שמעצב את העולם החדש ושרק מעטים מאיתנו שולטים בו הוא התכנות. במהפכת המידע החדשה כולנו משתמשים בתוכנות. המעטים הם אלה היודעים לתכנת.
מהיותי מתכנת, יש משהו מחמיא בטענה הזו. נעים לחשוב על עצמך כעל חלק מהאליטה של העידן החדש. אך מהיותי מתכנת, אינני יכול שלא להטיל ספק בהצבת התכנות כידע שעומד בעין הסערה של מהפכת המידע החדשה.
ראשקוף מדבר בעצם על היררכיות של בעלות על מידע. בכל מהפכת מידע נוצר מיעוט שיש לו בעלות על טכנולוגית מידע חדשה, בעוד שההמון מקבל את טכנולוגית המידע הקודמת. המצאת הכתב יצרה אליטה של אנשי דת שלהם בעלות על הידע של קרוא-וכתוב, כלומר על היכולת לקבע את המידע הדיבורי החולף במדיום יציב, באותיות כתובות.
המצאת הדפוס שיחררה לחופשי את הכתב. טכנולוגית הקרוא-וכתוב עברה להמון. טכנולוגית הדפוס החדשה היתה טכנולוגיה של שכפול. היתרון של הדפוס לא היה ביכולת לקבע מידע אלא ביכולת לשכפל אותו, לקחת פריט מידע ולהפוך אותו לנחלת הכלל. מקור הבעלות על יכולת השכפול היה כעת כלכלי – הדפוס היה יקר ודרש משאבים. כך נוצרה אליטה חדשה של בעלי הון ותאגידי מדיה שלהם בעלות על יכולת השכפול וההפצה.
המחשב והאינטרנט הביאו לעולם פלטפורמת הפצה המונית. טכנולוגית השכפול שוחררה לחופשי, היכולת לשכפל מידע הפכה לחסרת עלות ולנגישה לכל אחד. לא ניתן יותר לשמר בעלות על השכפול. מהי אם כן הטכנולוגיה שתהפוך למשאב היקר החדש? מהו הידע שהבעלות עליו תהווה יתרון ותייצר אליטה חדשה?
לפי ראשקוף ידע זה הוא התכנות. היכולת לייצר את הפלטפורמה עליה מופץ המידע, לשלוט עליה ולקבוע את מאפייניה. המתכנת הוא בעל הכוח. אבל אם ננסה אנלוגיה אחרת למהפכת הדפוס, המתכנת הוא סוג של פועל דפוס. הוא יודע להפעיל את המכונה, הוא יודע איך היא בנויה, הוא יכול אולי אפילו לבנות אחת בעצמו. אם יהיה לו מזל אולי יהפוך בסופו של דבר לבעל בית דפוס. אבל הוא לא שולט בזרימת המידע שעוברת במכבש הדפוס שלו.
הרמה החדשה של היררכית המידע נמצאת במקום אחר. היא עלתה שלב אחד מעלה. זוהי רמה גלובלית שאינה צמודה למידע מסוים. בעולם שבו השכפול הוא המוני והמידע הוא חופשי, הבעלות החדשה היא על זרימת המידע כולו. זוהי בעלות על המסה של המידע. על הסטטיסטיקה, על כריית הנתונים, על זיהוי המגמות. הרמה החדשה בהיררכית המידע היא היכולת לראות במבט-על את תנועת המידע שמשוכפל על-ידי ההמון; היכולת לנתח ולנצל מידע זה.
כך צומחת לה אליטה חדשה – ענקי אינטרנט כמו גוגל ופייסבוק שמקבעים את מעמדם על-ידי שליחת זרועות וגששיות בכל רחבי אוקיינוס המידע האינסופי של הרשת. הם אינם מבקשים לעצמם בעלות על המידע הזורם באוקיינוס. הם שואפים להיות האוקיינוס.
הטכנולוגיה שנמצאת בבעלותם היא לא ידיעת התכנות אלא היכולת לצבור ולנתח מסות עצומות של מידע. היתרון שלהם הוא בתשתית. מרכזי מחשוב אדירים, מיליוני שרתים, כוח חישוב ושטחי אכסון בלתי נתפסים. זוהי שוב בעלות על משאבים שאינם נגישים להמון.
ההמון נמצא בדור הקודם, הוא הפך ליצרן של מידע. האליטה החדשה מסוגלת לקחת את כלל המידע המיוצר וללעוס אותו, לעכל אותו, לעבד אותו, להפיק ממנו נקטר אלים שנותן לה מבט יודע-כל.
השאיפה למהפכה שתחולל השטחה של היררכיות המידע (והכח) היא כנראה נאיבית. גם אם נדמה היה כי המהפכה הדיגיטלית יצרה דמוקרטיזציה של מרחב הידע, הרי הולך ומתברר כי כמו בעבר, גם הפעם המבנה ההיררכי משמר את עצמו. עלינו שלב במשחק ואנחנו משחקים עכשיו בקנה מידה הרבה יותר גדול. ההבטחה עצומה. כך גם הסיכונים.
מסכים איתך אך גם עם רשקוף. גם עם המצאת הכתב, הדפוס וכו' הייתה היררכיה של מידע. מן הסתם – איש הדת הזוטר לא היה בעל כח שווה לקדקוד הפירמידה אך בעל כח גדול יותר מן ההמון הנבער. אנחנו המתכנתים, אין לנו את הבעלות על המידע, במובן זה אנו נתינים של גוגל, פייסבוק וכו', אבל בעולם של API פתוחים פחות או יותר, יש לנו יכולת לתמרן את המידע לצרכנו. במובן מסויים, היכולת לכתוב בלוג, לפתח דעות דרך פייסבוק וכו' מאפשרת חלק מהכוח הזה, אבל ביכולת לתכנת, לייצר אפליקציות חדשות מו המידע הקיים וכו' וודאי מתאפשר כח רב יותר.
לא קראתי את הספר, אבל בעקבות הפוסט שלך אני אעשה זאת. הייתי שמח להאמין שאפשר לפתח דרך חיים עצמאית יותר, פחות תלויה במעסיקים/תאגידים שהתכנות הוא חלק ממנה. היכולת להוריד כלי פיתוח חינמיים, לאחסן אתר בעלות מינימלית, גישה כמעט חופשית לכמות עצומה של מידע, היכולת להפיץ ולשווק – כל זאת, עם הכישורים לתכנת אפליקציות חדשות בין אם כבסיס לביטוי כלכלי עצמאי, אידיאולוגי עצמאי או שניהם – נשמע מפתה ביותר.
אני מסכים עם ראשקוף שתכנות הוא אוריינות חדשה ודי נדרשת בעולם הדיגיטלי. אין ספק שמי שלמי שלא ידע לתכנת יהיה הרבה פחות כח ואפשרויות בעולם החדש. תכנות הוא שפה חדשה שצריך לדעת.
אבל אני חושב שראשקוף מפספס כשהוא רואה בתכנות את הרמה הבאה של טכנולוגית מידע. הוא מתמקד במכשיר במקום במשמעות. זה כמו להגיד שהקפיצה במהפכת הדפוס היתה הידע של איך להדפיס. מכונת הדפוס היתה המכשיר, אבל המשמעות היתה השכפול וההפצה.
וכך עם תכנות. זה המכשיר. (זה ומיליון שרתים). זה הכלי. אבל המשמעות שלו היא רמה חדשה לגמרי של עבודה עם מידע. והאליטה שוב נמצאת באופן איכותי שלב אחד קדימה.
אבל במקביל לזה, כמו שכבר כתבתי בעבר, יש בכל זאת ביזור של ההירכיה של המידע. הרמות נהיות רחבות יותר. יותר אנשים נוטלים בהן חלק. עצם זה שכל מהפכה הופכת את הדור הקודם של הטכנולוגיה לזמין גורם לכך שיותר ויותר אנשים מקבלים מקום במשחק.
וגם אני כמובן מפנטז על אפשרות של דרך חיים עצמאית שמשלבת תכנות ואידיאולוגיה. אם יש לך רעיונות תגיד 😉
המידע כולו זורם למיליוני אדם, המתקשים בבניה של זהות עצמם. כולנו הפכנו שבויים של הקוגניציה, והפקרנו עצמנו להיות חסידים בחצרות של גוגל ופייסבוק.המצאת הכתב והדפוס הולידה גם את העיתונות הצהובה ובכך החמיצה הזדמנות אדירה לנקוט עמדה של אחריות. החיים בתוך הרשת שוכחים את אותם המנועים לחיות בה וכך יוצרים את זהותם כאליטה של בועה. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת הולך ונזנח חקר התפתחות האדם – איזה תסכול!
גם אני, כקודמי, לא קראתי את הספר אכניס אותו לרשימת הספרים אותם אקרא לכשאצא לפנסיה.
תודה על חידוד המושג זרימת המידע ובמיוחד על הידוק משמעותה.
גם אם ראשקוף צודק, הדבר היה נכון לזמן מאוד קצר. במקרה של המחשב והאינטרנט, הזמן עד להפיכתו לכלי שמאפשר גם ללא-תוכניתנים לנצל אותו היה ממש קצר. הפעם לא היו כמה מאות שנים שאפשרו לבעלי האורינות החדשה לנצל את היתרון שלהם.
כיום, אין ספק שיש יתרון בלדעת לתכנת אבל אם יש לך רעיון ומטרה זה שום דבר שאי אפשר לפתור בעשרים אלף שקל לחודש (פלוס רכב) או בrent a coder. לפעמים אפילו הידע בתכנות יכול לבוא על חשבון ההגיון העסקי. אפשר לראות את זה בעשרות חברות סטארטאפ עם מנכל"ים מתכנתים שבטוחים שאם הם יודעים לתכנת אז הם בטח גם מנהלים מצוינים.
מעבר לזאת, פוסט מצוין. ההשוואה לפועל הדפוס היא גאונית לדעתי.
כנראה שכיוונתי לדעת גדולים כשכתבתי על היררכיית הכהנים, ואיך היא מתחדשת. אבל אם כבר מנסים להגדים אורינויות, למה חשוב לדעת לתכנת אבל לא חשוב לדעת לתקן לעצמך את האוטו? או לאפות את הלחם של עצמך?
טל, יופי של כתבה, לא הכרתי אותה.
אגב, ראשקוף אומר שגם חשוב לדעת לתקן לעצמך את האוטו. אבל לא באותה מידה.
למה תכנות? אם לנסות לדברר את ראשקוף – כי העולם הופך לדיגיטלי. כי זו טכנולוגיה שנמצאת בכל. זה לא תחום אחד (כמו להבין במכוניות). זאת מערכת ההפעלה של העולם כולו. הדימוי שלו הוא שלדעת לתכנת זה לא כמו לדעת לתקן את המכונית אלא לדעת לנהוג במכונית.
מצד שני, יש תנועה הולכת וגדלה של אנשים שמתחילים להתכונן לקראת המשבר הכלכלי הקרוב ושטוענים שלהכין לעצמך את הלחם יהיה הדבר היחיד שבאמת צריך לדעת.