(בהמשך לפוסט הקודם).
איך משתנה מרחב הידע (המערך ההיררכי של המומחיות) בעידן הנוכחי לעומת העבר? אני מציע כאן השערה ספקולטיבית שאינה מסתמכת על שום ידע […] אמפירי מוצק.
בעבר היה הידע מרוכז בידי אנשים מועטים שהיוו חלק קטן מהאוכלוסיה הכוללת. בתקופה הקדומה, חכם השבט (או השמאן) החזיק את הידע בדבר סודות הקיום, אותו קיבל בהכשרה אישית וממושכת מהקודם לו. מאוחר יותר היו אלה אנשי הדת אשר החזיקו במונופול על הידע. הם היו היחידים יודעי קרוא וכתוב, והיחידים שלהם גישה ישירה לכתבי הקודש. כך היוו גורם מתווך בין האדם הפשוט לבין הידע האלוהי.
טכנולוגית הדפוס שינתה את יכולת הפצת הידע ואת הנגישות אליו, והמהפכה המדעית הפקיעה את מונופול הידע מידי הכנסייה. מערך הידע התרחב, אך עדיין נשאר היררכי ומונופולי במידה רבה, כשבראש הפרמידה ניצבת עתה האקדמיה – אנשי המדע והרוח.
אפשר, אם כן, לתאר את היררכית הידע בעבר בצורה הסכמטית הבאה (כל נקודה יכולה לתאר אדם או קבוצה של אנשים):
הידע מרוכז בקרב קבוצה קטנה ומורמת מעם. רוב האוכלוסיה מבודד ממרחב הידע וחייב להסתמך על הקבוצה המחזיקה במונופול על הידע.
עידן האינטרנט משנה באופן מהותי את התמונה. יכולת הנגישות לידע קופצת במספר דרגות, ויותר מכך – הזמינות הבלתי נתפשת של ייצור תוכן וידע שמביא העידן המודרני. כתוצאה מכך מרחב הידע ההיררכי משתטח, וניתן לתאור כך:
כל אדם כיום יכול, באופן פוטנציאלי, ליטול חלק פעיל במערך הידע. כל אדם ממוקם בו-זמנית בכמה חתכים של מרחב הידע, במיקום שונה בכל חתך. כלומר, כיום אנו יכולים להיות במקביל צרכנים פשוטים במרחב ידע מסויים, "מומחי משנה" במרחב ידע שני ומומחים-לכל-דבר במרחב ידע שלישי. המונופולים הולכים ונעלמים, מרחב הידע הופך למרחב של יחסי גומלין דינמיים – אנחנו צורכים, מייצרים, מפיצים, מעבירים, מוסרים, סופגים, מעכלים. מרחב הידע הופך להיות מרחב החיים של כולנו, אנו הופכים להיות, אולי יותר מכל, יצורים של ידע.
ועדיין, לפעמים גם חשוב לסגור את המחשב.
אתה מתעלם מנקודה מרכזית: יש הרבה ידע שמופץ להמונים אבל בצורה די שטחית. זה שאנשים קוראים על מחלות שונות ומבינים אותם יותר ממה שהיה בעבר, לא אומר שהם באמת מבינים ברפואה ולא תתן למי שרק צבר ידע מהאינטרנט להיות רופא. דווקא היום ברוב התחומים יש מומחים מעטים. אם עד סוף המאה ה19 יכלו מתמטיקאים לשלוט ברוב התחומים במתמטיקה, היום זה בלתי אפשרי. יש המון תתי תחומים שרק מעטים מבינים בהם באמת. זה נכון לכל תחום, החל בביולוגיה וכלה בפסיכולוגיה. החכמה היא לדעת לסנן את הידע הרלוונטי ולהגיע איתו למסקנות הנכונות.
ברור שאני לא אלך למישהו שקרא שני בלוגים על רפואה באינטרנט בתור רופא. יש מקצועות וסוגי הכשרה שמחייבים זמן, מחוייבות ותהליך לימוד מסויים, ובינתיים (לפחות) זה לא משתנה. אבל זה לא העניין.
יש פה כמה נקודות:
1. גם אותם מומחים, כמו הרופא המדובר, כבר לא נמצאים במגדל השן הבלעדי שלהם. היום יש לך את היכולת להגיע לידע שקשור לתחום. אתה יכול ללכת לרופא אחרי שקראת על הסיפטומים שלך, חיפשת בפורומים תשובות, והבנת מונחים שקשורים לנושא. זה לא אומר שבהכרח כל מה שתדע ותבין נכון – אבל זה מאפשר לך נקודת פתיחה לדו-שיח שקרובה הרבה יותר לזו של המומחה ממה שהיה אפשרי בעבר.
2. אתה יכול לתפקד כ"מומחה משנה" – את הידע שצברת בקריאה או בדיבור עם הרופא שלך להפיץ הלאה, לשתף בו אנשים אחרים.
3. דווקא בגלל שמרחב הידע עצמו מתרחב בצורה כל כך מהירה, בגלל שקשה להיות מומחה בתחום ידע שלם כלשהו, המרחב הופך הרבה יותר דמוקרטי. בדיוק בשל כך יש פחות אפשרות ליצור מונופול של ידע. ונראה לי גם שפסיכולוגית, אנחנו פחות ופחות נוטים להאמין באפשרות לבלעדיות של מישהו על הידע.
דמוקרטיה היא לא בהכרח דבר טוב כשזה קשור למדע. הנה, בשיטות דמוקרטיות מנסים להגביל את לימוד האבולוציה בארה"ב וללמד בריאתנות במסווה של תיאוריה חלופית. יש הרבה נושאים שלא צריך להיות בהם דמוקרטיים.
הרשת מלאה במידע שחלקו אמין וחלקו לא. כמה אגדות אורבניות צברו תאוצה או נוצרו ברשת? דברים שאנשים מאמינים בלב שלם שהם נכונים? מידע כשלעצמו לא בהכרח מוסיף הבנה של נושא מסוים ואנשים צריכים לדעת מאיפה לקבל את המידע ואיך לעבד אותו בצורה הנכונה.
בהקשר של הרפואה זה באמת יכול לעבוד לטובת החולים ולגרום לרופאים להיות מעודכנים ולא לנוח על זרי הדפנה, אבל מה קורה כשפציינט פונה לרופא ואומר לו שהוא קרא באינטרנס שעשבים מסוימים הם הפיתרון למחלה שלו, או שהוא יחשוב שהוא מבין טוב יותר מהרופא?
אני מסכים שיש נקודת פתיחה טובה יותר בדו שיח, אבל צערי אני נתקל ביותר מדי מקרים שאנשים מקבלים מידע וחושבים שהם מומחים גדולים. ברשת יש הרבה מידע שטחי. לאנשים אין כוח לקרוא יותר מדי ברשת והם מעוניינים בשורה התחתונה. זה בעיקר פוגע במדע שנתפס לצערי בצורה די רדודה. הבעייה עם מומחים משניים שהם מפיצים בעיקר ידע שגוי. בדיוק כמו שהיינו משחקים "טלפון שבור" בילדותינו, ככה זה נראה גם ברשת. אני לא חושב שמישהו פעם חיפש מונופול על הידע. בהקשר המדעי, כל אחד מוזמן לבדוק דברים בעצמו, אבל הוא צריך לדעת שזה דורש השקעה מסוימת. אני מסכים שיש סוכני ביניים שמעבירים את המידע הזה אבל צריך להיזהר איתם (ואת זה אני אומר בתור אחד כזה). קל לנו לקחת את הדרך הקלה ולהתבסס על דברים של מישהו שנראה אמין, אבל אין לנו אפשרות לדעת כמה הוא משקף נאמנה את תחום הידע שלו.