איפה האמת?
אחד המנועים המרכזיים שעומדים מאחורי החיפוש (אם לא העיקרי מכולם) הוא השאיפה לאמת. הרצון לדעת מה גורם להכל, איך הכל התחיל, מהו הדבר כשלעצמו. אפשרויות החיפוש מגוונות – מדע, דת, פילוסופיה, רוחניות. אך בבסיסן תמיד עומדת שאלת האמת.
אך זו כמובן שאלה נאיווית. הרי מאז קאנט אנו כבר יודעים שאין לנו נגישות לדבר כשלעצמו, אנו כלואים בתוך יכולת התפיסה האנושית שלנו, שבויים לנצח בפרספקטיבה המצומצמת שמתוכה אנו פועלים. כל אמת תהיה תמיד רק אמת חלקית בלבד. הפוסט-מודרניזם רק הכניס עוד יחסיות למערכת וטרף עוד כמה קלפים שאולי נשארו עומדים באופן תמוה כלשהו.
הרוחניות (אוף, אני לא אוהב את המילה הזאת, אבל אין לי תחליף) מתיימרת לפעמים לספק תשובה. באופן שטחי, מצד הניו-אייג', ולפעמים באופן יותר מעמיק כשצוללים פנימה ברצינות הראויה. ההארה עומדת שם כגזר מתנפנף בקצה המקל הארוך, אבל מי באמת חושב שיגיע אליה?
יש בכך משהו מתסכל. מצד אחד הרצון לדעת ולהבין, ומצד שני ההכרה כי הזמן קצר והמלאכה בלתי אפשרית. ולפעמים עולה השאלה – בשביל מה לטרוח? בשביל מה להמשיך את המאמץ הסיזיפי הזה, הנסיון הכושל לחדור מעבר לצעיפי האשליה?
אבל כנראה שאי אפשר אחרת.
- פנים וחוץ בעצם ההחלטה להקים קיר בפני העולם שבחוץ מפסיק הניו-אייג’ להוות...
- מיתוס המדע של פול פייראבנד נטייתנו לתור אחר חוקיות ולכפות חוקים על הטבע מובילה לתופעה...
- מה המדע אומר לנו על העולם? האם באמת קיימים אלקטרונים? מהי בכלל אנרגיה? האם מישהו ראה...
- על האפשרותנות הויכוח בין האתאיסטים החדשים (דוקינס וחבריו) לבין מגני הדת הוא...
נשלח: 27 במרץ, 2007 | נושאים: מחשבות.
תגים: אמת, פילוסופיה.
תגובות: 2
| טראקבק
תגובה מאת deterministi
תאריך 28/03/2007 01:00
את האמת במלואה כנראה שבאמת לעולם לא נכיר, אך לפחות חלק ממנה אנחנו יכולים לנסות לתפוס. חלק עדיף מכלום, וזה העקרון המעודד, לפחות אותי, בכל הסיפור הזה.
אריסטו טען שהחקירה העיונית היא האושר והטוב העליון ביותר שאדם מסוגל להגיע, ככה שאולי אפילו אם לא נגיע ממש לאמת, לפחות נזכה להרגיש את האושר אותו מתאר אריסטו.
תגובה מאת מרגוליס
תאריך 28/03/2007 09:45
אם כבר אני יותר מתחבר לאושר שבהכרת אידאת הטוב האפלטונית, זה קצת יותר קרוב ל"הארה" כפי שאני מבין אותה. אריסטו מדעי מדי לטעמי.