שפות ופלורליזם

כתבה שפורסמה ב"הארץ" מספרת על היכחדותה הקרובה של שפת המאנצ'ו – שפה שהיתה השפה הרשמית של  שושלת צ'ינג בסין לפני יותר מ-250 שנה. כיום נשארו 18 אנשים שזוהי שפת אימם, כולם כבר קשישים כמובן. השפה תעלם עם מותם. זוהי שפה אחת מיני רבות שהולכות ונעלמות – מומחים חוזים כי עד סוף המאה יאבדו יותר ממחצית מתוך 6800 השפות המדוברות כיום (כך בכתבה).

למה זה בעצם משנה לנו? מעבר לפן האנתרופולוגי, האם צריך להיות לנו אכפת ששפות נעלמות, שיותר ויותר אנשים מדברים אותה שפה? לכאורה נראה כי יש בכך דווקא אלמנטים חיוביים – אם אנשים ידברו אותה שפה, אולי יבינו זה את זה טוב יותר, אולי יהיו פחות סכסוכים. צעד נוסף אל מין אנושי מאוחד ומלוכד.

ג'ון סטיוארט מיל חשב אחרת. בחיבורו על החירות הוא טוען כי פלורליזם, רבגוניות אנושית ומחשבתית הכרחית להתקדמותה של האנושות ולקיומה של חברה נאורה וחופשית. האבולוציה של התודעה האנושית יכולה להתקיים רק תוך מאבק בין עמדות שונות. אחידות מביאה לקונפורמיזם ולקיפאון.

ועם העלמות השפה נעלמים גם אופני מחשבה חלופיים. בנג'מין וורף, מחלוצי "תורת היחסות" הבלשנית טען כי השפה מעצבת את המחשבה שלנו. הצורות הדקדוקיות המקובלות בשפה, האופנים הלשוניים לתאר דברים ולסווג תופעות בעולם מעצבים את תפיסת העולם שלנו. כך ששפה שונה היא למעשה גם אופן חשיבה שונה, צורה קצת אחרת לראות את העולם שסביבנו, דרך אלטרנטיבית לתפוס ולהבין את המציאות. כל שפה שנכחדת היא גם צורת חשיבה שנעלמת.

לכן, לפי התפיסה הפלורליסטית של מיל, האחידות הלשונית שגוברת בעולם היא לא סימן לשלום עולמי מתקרב ובא, אלא דווקא להיפך – צעד נוסף בהדרדרות לקראת טוטליטאריות חשיבתית מקפיאה.