קפיטליזם, כך שמעתי, מבוסס על חסר. מצב בו לכולם יש מה שהם צריכים הוא רע בעולם קפיטליסטי. כדי שחברה תוכל לצמוח ולהתרחב, היא צריכה להרחיב שווקים. משמע, צריך חסר במוצר מסויים כדי שיהיה אפשר למכור אותו לאנשים. כשאין חסר אמיתי, תמיד ניתן לגייס את החסר הפסיכולוגי. תעשיות שלמות של שיווק ופרסום מיועדות לנטוע בנו חוסרים פסיכולוגיים כדי לגרום לנו לרצות למלא אותם במוצרי צריכה.
עכשיו, האינטרנט הוא מקום מוזר. יש בו משאבים כמעט אינסופיים. אבל מסתבר שיש משאב אחד נחוץ וחיוני שאינו מצוי בשפע בלתי נדלה. תשומת הלב האנושית. הכלכלה של האינטרנט, אם כך, היא כלכלה של תשומת לב (attention economy).
ככל שאנו מוצפים יותר במידע, תשומת הלב שלנו הופכת להיות יקרה יותר. היא הופכת למשאב שניתן לסחור בו. מידע זמין וחופשי אינו מהווה משאב כלכלי. עומס של מידע יוצר חוסר של תשומת לב, וכך פותח שוק חדש ואפשרויות רווח גדולות.
ככל שאנו מציפים את הרשת ביותר מידע, אנו תורמים להדלדלות המשאב של תשומת לב. כל טוויט שאנו שולחים ממיס עוד קרחון של ריכוז במאזן האקולוגי של הרשת.
אז בפעם הבאה שאנו מתמכרים לשירות שמפציץ אותנו במאות פריטי מידע בכל רגע נתון, בפעם הבאה שאנו "משתתפים בשיחה", אולי כדאי שגם נשאל את עצמנו – מי באמת מרוויח מכל המידע הזה שאנו צורכים ומייצרים?
ye man, FTS! this twitterwebz shits is for da people who fuckin' LIVE online
טוויטר מתחיל לעשות לי צרבת, מהסוג שנבנה לאט-לאט ככל ש"מבלים" יותר זמן באתר. הרעיון שאמור להיות לי *אכפת* ממידע שעד לפני כמה ימים עבר לי "ליד האוזן" פשוט מקומם.
אני כל הזמן ביחסי אהבה שנאה איתו. זה ממכר לעזאזל. אם זה ממכר זה רע, לא? זה החוק. אבל אי אפשר להתנתק. וגם יש שם חומר טוב. אבל זה לא טוויטר. זה המידע. מידע זה ממכר. אנחנו ג'אנקיז של מידע. כל התרבות האנושית זה תרבות של ג'אנקיז של מידע. כל מה שאנחנו עושים זה בעצם לנסות ולצבור יותר מידע. עכשיו פתאום הכל הרבה יותר ברור. damn, זה היה יכול להיות רעיון טוב לפוסט.
אכן כך, וזה [עוד] אינסטינקט אבולוציוני שזמנו עבר. עד לא מזמן היה חוסר מידע, והמשימה היתה באמת לצבור אותו. היום יש עודף מידע, והמשימה היא לסנן אותו. כמו שנאמר בפרסומת של finnacial times לפני יותר מעשור:
information is meaningless
without knowledge
ולשאלתך שבכותרת: פעם, בשביל להסתיר מפלבאים מידע שהיה עלול לעורר אותם למחשבה, היה צריך לגנוז/לצנזר אותו.
היום פשוט מטביעים אותו בבליל של טריוויה חסרת משמעות עם הרבה רעש וצלצולים (ע"ע חילופי הטוויטים שלנו בעניין מיי פיינגולד/פרנהייט 451).
בפרנהייט 451, זאת לא הממשלה שמורה לשרוף את הספרים, אלא האזרחים, כי הספרים מזכירים להם כמה בורים הם נהיו.
אבל זה גם לא באמת "רע" באופן חד משמעי. יש גם דברים טובים שיוצאים מהרעש הזה. אנחנו כנראה תקועים בתור דור ביניים, מצד אחד רוצים לקחת חלק בעולם החדש ומצד שני נשטפים במבול. אני מניח שהילדים שלנו ידעו להסתדר עם זה קצת יותר טוב. או שפשוט העולם כולו יהיה בהפרעת קשב.
דיון מעולה! אנחנו כבר לא חיים בעידן האינפורמציה, אנחנו חיים בעידן האובר-אינפורמציה. יש המון ערוצים שמפמפים מלא שטויות ומדי פעם מידע שחשוב לנו.
מה שזה אומר זה שהדבר הגדול הבא יהיה מי שיצליח לדעת לסנן באיזשהו אופן את המידע שחשוב לנו מתוך המידע הלא חשוב. זה כמובן עניין אישי, לא ברור איך לכל הרוחות זה יקרה, אבל זה סופר קריטי ויצטרך לקרות באיזשהו אופן.
בינתיים הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לקחת אחריות אישית. במקום להתלונן שיש הרבה זיהום אוויר, להפחית קודם כל את זיהום האוויר שאנחנו מייצרים. זה אומר שמטוויטים מידע שנראה לנו חשוב ועלול לעניין את הסובבים אותנו. או שפותחים חשבון נפרד לקישקושים, וחשבון אחד לזהב. הלא כן?
או לקבל את זה שהמבול קרב ולקוות שנהיה על התיבה.
"…ולקוות שנהיה על התיבה" ?
צריך לקוות שבכלל תהיה תיבה …
🙂
כמה נכון.
ובאמת בכל פוסט זועם שלי על הרעש ברשת אני גם מציין שהרעש הזה טוב לשכמותי (בלשנים חישוביים) שצריכים לסנן ולנתח את הרעש הזה (בעבור סטרט-אפים או ענקיות כמו גוגל, $M, יאהו וכו').