עד כמה אנחנו חשופים לאנשים שחושבים אחרת מאיתנו?
לכאורה, האינטרנט מגביר את האפשרות להחשף למגוון דעות ומחשבות. כל אחד יכול לכתוב בלוג, אין חוסם ואין מצנזר (בינתיים), הכל פרוש ופתוח לפנינו. מחשבות העולם כולו זורמות על המסך.
אבל כשאני בודק מדגם לא מייצג שכולל אותי, אני מגלה שרוב הבלוגים בקורא הרסס שלי נכתבים על-ידי אנשים שבגדול אני מסכים איתם. לא שאין לפעמים דברים שיכולים להרגיז אותי (למשל כאן), אבל ברוב המקרים הדברים שאני קורא גורמים לי להנהן בהסכמה או להרגיש שמישהו ביטא את מחשבותי טוב יותר משאי-פעם אוכל (ע”ע תום).
דרך אותם בלוגים (או רעיי לטוויטר, שמהווים קבוצה חופפת למדי) אני יכול לגלות כותבים חדשים שלא הכרתי. בדרך כלל גם אלה יהיו כותבים שקרובים להשקפת עולמי (הרי מי שממליץ עליהם הם אנשים שקרובים להשקפת עולמי). וכך מעגל הקריאה שלי הולך ומתרחב ומתמלא בעוד אנשים שחושבים בערך כמוני.
יוצא שבאופן אולי לא מפתיע, דווקא בעיתונות המודפסת אני יכול להתקל בדעות שאני חולק עליהן. זה לא מעיד כמובן על נטיה לפלורליזם בעיתונות, אלא יותר על התקבעותה בעמדה הרחוקה ממני. ואולי דווקא בגלל זה אני יותר ויותר נמנע ממנה והופך את הרשת למקור המידע העיקרי שלי.
האם זו בכלל בעיה? אני מניח שכן. נראה לי שחשיפה למגוון של דעות היא חיונית לקיום דמוקרטי ומאוזן (הן כחברה והן כאדם). היא ללא ספק מעניינת יותר. פלורליזם – טוב. הומוגניות – רע. (אני בטוח שיש פה אנשים שיכולים לתת טיעונים קצת יותר אינטיליגנטיים לזה).
האם הרשת מספקת לנו פלורליזם או רק את היכולת להתקבץ קרוב יותר לאנשים שדומים לנו? האם היא כלי של דמוקרטיזציה או כלי של גטאות מרצון? כמה מהבלוגים שאתם מנויים אליהם נכתבים על-ידי אנשים שתפיסת עולמם שונה באופן מהותי משלכם?
מדהים. כבר בערך שלוש שנים אני רוצה לכתוב רשומה די דומה, שתגיד שאני דווקא זה שלא מסכים עם רוב האנשים בסביבה המקוונת שלי, אותם אני קורא, ולתהות האם אותם אנשים, איתם אני לא מסכים, באמת נחשפים לדעות אחרות או שכולם ממשיכים להתבוסס, פחות או יותר, במקומות כמו הגרייפסיאדה למשל.
(אם הפסקה לעיל יצאה קצת שחצנית או מעליבה, אני מתנצל מראש)
אך לאחרונה נתקלתי במאמר שניסה לבדוק בדיוק את השאלה הזו מבחינה אמפירית, בעקבות הטענה, שהעלה סנסטין, לפיה האינטרנט גורם לאנשים לתקשר רק עם אלה הקרובים להם. המחקר מבוסס על ניתוח של לינקים בתוך בלוגים פוליטיים ימנים ושמאליים, ובין בלוגים ימניים ושמאליים.
במחקר הראו כי למרות שבלוגים פוליטים מקשרים יותר לאנשים עם דעות דומות להם, הם משוחחים גם עם אנשים בקצה השני של הספקטרום הפוליטי. מבחינת התוכן של קשרי-הרוחב האלה, אומנם חלק מהקישורים הם לאנשי-קש, חלק לא מבוטל מהם כן היה שיחה אמיתית בין הצדדים, או התייחסות לצד השני כמקור מידע שיש לדון בו. ֿ
בנוסף, החוקרים מראים שאין שום תמיכה בטענה שהאינטרנט גורם ליותר בידוד ככל שעובר הזמן. הם הראו שלאורך עשרת החודשים שבהם הם ערכו את המחקר, לא הייתה שום ירידה בהתייחסות בין הקצוות (למרות שזו, בעיני, טענה קצת בעייתית, שלא מצביעה על הקשר בין המצב באינטרנט למצב מחוץ לאינטרנט).
ערן, אולי פשוט יש לך נטיה לא להסכים עם אף אחד 🙂
איילת, יש לי הרגשה שזה קשור גם לעומס המידע. לפחות ממה שאני רואה על עצמי. ככל שאני מוצף יותר בפריטים לקריאה ויש לי פחות זמן להקדיש לכל פריט, כך יש יותר סיכוי שאדלג על דברים שלא מדברים אלי. אני חושב שזה חלק מהנטייה הטבעית לקלוט יותר מהר דברים שאנחנו מזהים כבר.
אני מאוד מסכים, וזה די מתקשר למשהו שאני כבר אומר הרבה זמן לגבי אי קיומו של המושג "הכפר הגלובלי" שכל כך הרבה אנשים משתמשים בו לתיאור האינטרנט (בעיקר בתקשורת) בלי שום הבנה בסיסית של המושג. תמיד כשמישהו אומר לי שהאינטרנט הוא הכפר הגלובלי אני שואל אותו כמה בלוגים סיניים יצא לו לקרוא לאחרונה, או בכמה אתרי חדשות ערביים הוא ביקר בשבוע האחרון, או איזה אתרים מעניינים הוא מכיר שעוסקים באקטואליה במזרח אירופה?
בפועל רוב הגולשים באינטרנט מחפשים את הדומה להם תרבותית ולא את השונה ומעדיפים לתקשר עם אנשים בעלי אותו רקע ותחומי עניין כמוהם, תופעה שאותה חוקרי אינטרנט מסוימים כינו בשם: "אוספי הבולים של כל העולם – התאחדו!".
לגבי מה שאיילת אמרה, אני חושב שהשאלה היא לא אם המצב באינטרנט פחות גרוע מהמצב באוף-ליין, אלא אם הוא באמת טוב יותר כמו שתמיד הבטיחו לנו וכמו שהרבה מאמינים גם היום. אני מסכים שאין ברשת נטיה להתבדלות יותר ממה שיש בעולם הרגיל, אבל השאלה היא אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם? הרי האינטרנט היה אמור (לפחות באופן שבו רבים ראו זאת) לעודד אנשים לצאת מהגטאות התרבותיים שלהם וליצור מעין כפר גלובלי או לפחות כפרים גלובליים.
בפועל לפעמים נראה שאין הרבה חדש תחת השמש הוירטואלית ושאנחנו ממשיכים להתנהג באינטרנט בדיוק באותו אופן שבו אנחנו מתנהגים ביום יום. זה כמובן לא בהכרח דבר רע, אבל זה גם לא דבר טוב במיוחד.
האם נראה לך שהמצב לעניין בלוגים ממדינות אחרות ישתנה בעקבות אגרגטורים כמו Global Voices, למשל?
בדיוק התפרסמה לא מזמן ביקורת ב"ניו יורקר" על הספר החדש של קאס סנסטין (שאני רואה שגם איילת הזכירה) שעוסק בשאלה הזאת. את הספר לא קראתי, אבל הביקורת כשלעצמה די מעניינת.
ותודה, גם.
הגעתי לזה סוף סוף. כתבה מרתקת. בדיוק לעניין.
אני נוטה להסכים איתך לחלוטין למרות שדווקא מדגם לא מייצג שכולל אותי וגם את עצמי מראה שאני קורא לא מעט בלוגים שאני לא מסכים איתם.
איילת – אני מכיר כמה מחקרים שמראים שבפוליטיקה יש קהילות ורק מעט התייחסות בין-קהילתית. הנה למשל מאמר חמוד (מ-2005) של נטלי גלאנס, היום ראש משהו בגוגל: divided they blog.
אני, אגב, מניח שהתכוונת למאמר הזה Cross-ideological discussions among conservative and liberal bloggers
(2007) או לאחד הדומים לו. דרך אגב, קישור "אנשי קש" הוא הרבה פעמים אלמנט פולמוסי-ניגוחי ולא מראה על החלפת דעות או על דיון אמיתי בין הקהילות.
אכן, אליו התכוונתי, וגם קישרתי אליו.
אה, ונזכרתי גם בפוסט הזה של שחר : אשליות הבלוגוספרה 1 – ההומוגניות המדומה .
אתה צודק בעיקרון. אישית אני מוצא נקודות של אי-הסכמה (וגם של הסכמה) עם שמאלנים וימנים, רציונליסטים וניו-אייג'יסטיים, סוציאליסטים וליברטריאנים, כך שקשה לי להגיד שאני קורא רק את מי שאני מסכים איתו. אם כי לקורא הרסס שלי נכנסים אכן בעיקר אנשים שחולקים איתי משהו.
לגבי מה שאלי כתב על הכפר הגלובלי השקרי – נכון שאני לא מבקר באופן סדיר באתרי חדשות ערביים, למשל, או בבלוגספירה בארה"ב, אבל אני יודע שהיא במרחק כמה קליקים וכן מגיע אליה לפעמים, דרך לינקים בבלוגים שאני קורא או גוגל או מה שלא יהיה. כך שאולי זה לא כפר גלובלי אחד, אבל בהחלט אפשר לדבר על כמה כפרים שכנים ונגישים, שזה וואחד שיפור מהימים שלפני האינטרתנט.
רובם המכריע של הבלוגים שאני קורא הוא של אנשים שאני לא מסכים איתם, כך שהמדגם הלא מייצג של ערן גדל ב 100% 🙂
ברור שהנגישות שלנו לדעות אחרות גדלה באופן פוטנציאלי. נראה לי שמה שבעצם התכוונתי להגיד כאן הוא מה שאמרתי בתגובה לאיילת – כשאנחנו מוצפים במידע ויש לנו פחות זמן, יותר קשה להקדיש תשומת לב לדברים שרחוקים מאיתנו. זה דורש יותר משאבים, ולכן אלה הפריטים שצפויים ליפול מהר יותר בסינון. הפוטנציאל מנוטרל על-ידי העומס.
אז מה בעצם יקרה כשהמסה העיקרית של צריכת מידע באמת תעבור לאינטרנט? כשכולם יתחילו לסנן את המידע שהם צורכים ולברור את המקורות בעצמם? זה מאד מתקשר לתגובה שלי להצעה של מיכל. אולי היא באמת צודקת וזאת האפשרות היחידה לשבור את גבולות הגטו.
נראה שרוב המגיבים מסכימים עם הניתוח שלך וזה לכשעצמו הוכחה חיה של הטענה שלך. qed.
מה שאורן, ערןב ורוגל אמרו. אני לא בטוח אם וכמה יש לי במשותף עם שלושתם, אבל שווה לבדוק, אולי נמצא שרק קבוצות מסויימות מוצאות פחות חומר שתואם את עמדותיהן (דתיים, ימניים, לך תדע) ואולי שאנשים מסויימים (או קבוצות מסויימות? 🙂 ) פתוחים יותר לשמוע דעות אחרות.