במוסף הארץ השבוע התפרסמה כתבה על המאבק של אנשי הספקטרום האוטיסטי להכרה חברתית. הכתבה מן הסתם תגרור עוד תגובות רבות, מאחר ומדובר בסוגיה מורכבת ורבת פנים. אולם מעבר להשלכות המוסריות, החברתיות והמעשיות שמעלים הא"סים (אנשי הספקטרום האוטיסטי), הכתיבה האוטיסטית שנחשפת בשנים האחרונות מאפשרת הצצה לאופנים אלטרנטיביים של צורות חשיבה אנושיות.
ההתייחסות לאוטיזם מתמקדת לרוב בעיקר בתפקודים החברתיים והתקשורתיים הלקויים של אנשים אוטיסטים. אולם ברחבי הרשת ניתן למצוא בלוגים ומאמרים מרתקים של א"סים שמתארים בגוף ראשון את החוויה האוטיסטית, ואת צורות החשיבה הלא-מילוליות המגוונות שמתקיימות בקרב אנשים אוטיסטים (כמו חשיבה ויזואלית, חשיבה מרחבית, וחשיבה לוגית-סימבולית). תיאורים אלה מעלים שאלות מעניינות אודות התודעה האנושית – אופי המחשבה, הקשר בין מחשבה ושפה, האופן שבו אנו מגיבים לעולם, והטווח של אפשרויות חשיבה ותודעה שבדרך כלל איננו מודעים אליו.
עידכון: הנה משהו קצת יותר ארוך שכתבתי על אוטיזם, שפה ומחשבה.
למי שמתעניין בנושאים אלה, כמה מראי מקום לדברים מעניינים שמצאתי –
נתקלתי לראשונה בכתיבה אוטיסטית דווקא דרך סרטון קצר, שיצרה אוטיסטית בשם אמנדה באגס, בו היא מנסה להסביר את החוויה שלה של "להיות בעולם". אמנדה (שמאובחנת כאוטיסטית בתפקוד נמוך, וגם כותבת בלוג ענף וגדוש) היא אחד הקולות המרכזיים בתנועה לזכויות האוטיסטים.
כותבת מעניינת נוספת היא ד"ר טמפל גרנדין, א"סית ודוקטור למדעי החיות, וכיום אחד מהמומחים הבכירים בארצות הברית לתכנון מתקנים לתעשיית בעלי החיים. טמפל גרנדין כתבה ספר בו היא מתארת את חייה כאוטיסטית, ואת דרך המחשבה הויזואלית שלה, שמאפשרת לה להבין בעלי-חיים ולתכנן מתקנים טכנולוגיים מורכבים שמותאמים לצרכי בעלי החיים. (את הפרק הראשון מהספר ניתן לקרוא כאן. יש גם סרט תיעודי של ה-BBC עליה שאפשר לראות כאן).
טוני לנגדון, איש הספקטרום מאוסטרליה, מתאר גם הוא סוג של חשיבה ויזואלית, ששונה במקצת מזאת של גרנדין.
בעברית קיימים מספר בלוגים ופורומים של אנשי הספקטרום האוטיסטי. אני מצאתי מעניינים את דבריו של רונן גיל, שמסביר בצורה יפה את היחס שלו כלפי השפה המילולית.
זה מאמר על ד"ר דון פרינס-יוז (שעדיין לא יצא לי לקרוא דברים שלה). וכאן יש מאמר של הפסיכולוג סיימון בארון-כהן, אחד החוקרים המרכזיים בתחום האוטיזם (ושנוי במחלוקת בקרב הא"סים עצמם).