קטגוריה: שונות

The Onion מציגים אפשרות משעשעת לרקורסיה אינסופית של זהויות וירטואליות:

[gv data="Rw8gE3lnpLQ"][/gv]

"העובדים שלנו" – בכל מקום.

"האנשים שעובדים אצלנו" – פחות אבל עוד כואב.

"האנשים שעובדים איתנו" – הביאו לי מנהל שמדבר כך מתוך אמונה ואראה לכם בן-אדם.

הוזמנתי על-ידי מרמיט לפרגן. עוד לא החלטתי מה דעתי על משחקי הבלוג-שרשרת האלה, אבל מתוך פירגון למרמיט (אחלה בלוג!) (וגם כי בכל זאת זו פעם ראשונה שהחבר'ה מזמינים אותי לשחק), התיישבתי לכתוב (זו גם הזדמנות להשקיע קצת בבלוג, שהוזנח מסיבות שונות אך משמחות). (וגם אפשר להשתמש בהרבה סוגריים אז בכלל טוב).

1. לבני ציפר. כי מישהו צריך לקחת על עצמו את תפקיד הילד המתחכם והמעצבן שכולם אוהבים לשנוא. תפקיד כפוי טובה, אך חשוב – כשהוא מציב בפנינו מראה עקומה שמתעקשת להבליט דווקא את הפגמים. ציפר לפחות עושה זאת באופן אינטיליגנטי, מעניין, משעשע ו(לעיתים) אף חינני.

2. לעובדים הזרים שמטפלים בזקנים, בחולים ובכל שאר האנשים שאנו מעדיפים לדחוק אל מחוץ לטווח הראייה. ולכל האנשים הטובים שמקדישים מזמנם לעזור להם.

3. לאילנה זפרן, שעלילות משפחתה מרובת החתולים המצוירות ביד אמן בעמוד האחרון של העכבר מעלות חיוך גדול על פני בכל סוף שבוע.

4. לכל האמנים והיוצרים ששוכבים על הגדר הרגשית בשביל הלב של כולנו.

5. למוס השוקולד של מסעדת פסטה מיאה. התמכרות קטנה ומענגת.

6. ולאדם שבדרך כלל הכי קשה לי לפרגן לו, לעצמי. כי בתמונה הגדולה, בסך הכל יצא ממש ממש בסדר.

ולהעברת השרביט המתבקשת – שרון, אדר, של, יופי ומודי.

1. לצלוח את יום השואה בתוך המרחב התקשורתי-ציבורי ששם בחוץ היא משימה לא פשוטה. הלב נחמץ למראה אמירות כמו – "את הלקח למדנו ואנו לוקחים ברצינות איומים של מנהיגי מדינות הקוראים להשמדת ישראל" (גבי אשכנזי בפולין). אם זה הלקח שלמדנו הרי שלא למדנו כלום.

2. אנחנו ילד מוכה שהפך להיות הילד המכה. מונעים על ידי תחושה של קורבן שמוזנת ומטופחת דרך ראיה חד-ממדית של השואה, קורבנות שהופכת ללגיטימציה לעשות ככל העולה על רוחנו. (Haven't the jewish people suffered enough?). שבויים בתוך הכאב היהודי שלנו ולא מסוגלים להתעלות מעבר לו כדי לראות את הלקח האמיתי הראוי להלמד – כי רק האנושיות והיציאה מחוץ לחומות הגזע יכולים להרחיק אותנו מהתהום שנמצאת תמיד צעד אחד מאיתנו, מאושוויץ שבתוכנו.

3. הלקח מיום השואה צריך להיות לקח של חיים. לחיות לא כקורבן – אבל גם לא כקלגס.

4. יום השואה, בניגוד לדעתו של אפי פוקס, אינו עבור המתים. למתים כבר לא חשוב אם נזכור אותם. למתים לא אכפת אם נעמוד בצפירה. יום השואה הוא עבור החיים.

5. אם התקשורת ששם בחוץ לא מספקת את הסחורה – תמיד ישנה הבלוגוספירה.

יש משהו מזכך במים על כל צורותיהם. אפשר לשבת ולבהות שעות בים. אפשר להקשיב לגשם המטפטף. ואפשר גם להחליק מטה במדרונות מושלגים וקפואים.

עטוף בלבן, מדבריות של שלג וצוקים אדירים, רעש הרוח מחריש הכל. אתה וההר. להיות מאוזן. לשמור על שיווי משקל. להיות קשוב לגוף, לאדמה, למרחב. לא לחשוב יותר מדי. להיות נוכח ולתת לגוף לעשות את שלו.

חווית זן קפואה ובוהקת.

הנה רעיון. חופשת זן-סקי. שבוע של סקי והתבוננות, משחק והוויה, שלג ומדיטציה. נשמע מושלם.

נגמר לי הערב
רוצה את הלילה
שלא ייגמר לי הלילה
שלא ייגמר לי הלילה
שלא ייגמר לי
שלא ייגמר לי הלילה

שלא ייגמר לי הלילה
שלא אצטרך להפסיד
שום דבר שום דבר
שלא יישאר שום דבר
שום דבר

[audio:http://www.hotlinkfiles.com/files/1016883_p2lly/shelo%20igamer.mp3]

צדקת. אפשר.*

*אבל זה נורא מעייף.

** תוספת מאוחרת, תודות ל-Wordle.