"המידע הוא שלך!" הם אומרים. "אתה בשליטה, אתה מחליט, אתה בוחר!". הם נותנים שמות, ממציאים מינוחים. OpenID. DataPortability. הכל פתוח. הכל גמיש. תיקח, תזיז, תעלה, תאשר, תחסום, תחליט. מסממים אותך בטכנולוגיות נוצצות, פרוטוקולים אפרוריים ומילים מרוממות רוח. אנחנו לטובתך, הם מבטיחים, אידיאולוגיה נעלה, חירות המידע, הטכנולוגיה משחררת ורוח החופש נושבת על פני המים.
"You own your data" הם אומרים, "but we own you" מסננים בלחש מתחת לשפם. ובחדריהם האפלוליים מתרקמת מזימה, מזימה על מכאוב. הם מבקשים את נשמתך, את שמך, הם רוצים לדעת מי אתה, מה אתה, איפה אתה, מאין באת ולאן אתה הולך; מי החברים שלך, את מי אתה מחבק בלילה, מה אתה מביא לה מתנה, מה תרצה לאכול? אולי תוספת בצד? מה אתה אוהב לקרוא, לשמוע, לראות, להריח, למשש, ללקק, מתי נולדת ולמה אתה לא מגולח, יש לנו בדיוק מה שאתה צריך, רק תלחץ פה בבקשה.
הם עוטפים אותך בצמר גפן מתוק, ורוד, אורירי, דביק, נצמד לעור ומקיף אותך מכל הכיוונים ואתה ניזון ממנו ולא יכול להתנתק. הם מחליפים את מטבוליזם הרשת שלך בנטיפי סוכר שמובילים לבקתה שלהם, כולה צבעונית ומרופדת סוכריות, מחככים ידיים בהנאה כשאתה צועד לתוכה מרצונך החופשי, מוסר את הדרכון בכניסה.
לאט לאט הם סוגרים את הדלת, אוטמים את החלונות. הם ממלאים את האויר בתמונות מבהיקות ובצלילים קופצניים, חושיך מתערפלים תחת הגשם המסחרר של אפשרויות והצעות. מוחך קורס אט אט לבלילה של מילים קנויות ואתה נשאר נטוע במקומך, בוהה בצללים המקפצים על קירות המערה.
נאה דרשת.
מי צריך את האח הגדול, כשיש ימבה אחים "קטנים" ומגניבים שרק רוצים להיות "חברים" שלך?
ההתלהבות של ההשתעבדות מרצון, זה מה שמדהים אותי.
שלא יהיה ספק, אני שבוי כמו כולם.
רק לפעמים מנסה להציץ החוצה.
כולנו שבויים במידה זו או אחרת. כל מי שהוא חלק מהחברה ה"מודרנית".
אבל אותי מפליאים אלה שמתמסרים בכל מאודם, שמוכרים את הפרטיות שלהם בנזיד נצנצים, תמורת באנרים צבעוניים על הקירות הוירטואליים.
ויש כל כך הרבה כאלה.
למען גילוי נאות, בכובע השני שלי אני מה"הם". גם אני מהרעים.
איזה "הם"?
(כדי שנדע לקבוע את חומרת העונש.)
אבל אם כבר יוצאים מהארון, בשנתיים האחרונות אני מקבל את רוב המשכורת שלי מאחד מתאגידי התקשורת הכי גדולים ומסואבים במדינה.
בעצם לא צריך לרמוז, כבר הודעתי על כמה ספרים שתרגמתי להוצאת ידיעות 👿
בנוסף, אני הולך לעבוד מהשבוע הבא במפעל חינוכי שנכתב עליו לא מזמן פוסט בכותרת "ההונאה הגדולה".
כש(כמעט) הכל מסואב, אי אפשר ממש להישאר נקי (אלא אם כן יש ירושה גדולה, וגם אז אפשר לשאול מאילו עסקים בדיוק היא הגיעה).
אפשר רק להשתדל לעשות כמה שפחות נזק, ויחד עם זה להרבות כמה שיותר אהבה.
לא קלה היא, לא קלה דרכנו 🙄
אני מההם האלה באינטרנט, שנותנים לך דברים שאתה לא באמת צריך בשביל להראות לך דברים שאתה לא באמת חייב לראות.
אבל נכון, זה לא שחור ולבן. משתדלים רק להשאר בתחום האפור בהיר כמה שיותר.