למען תרבות צריך לפעמים להתגייס. האח הגדול איבד את מעמדו. הסמל האולטימטיבי שטבע ג'ורג' אורוול מאבד את מקומו לטובת תכנית טלוויזיה. ועוד כזו מהסוג הנלוז ביותר. (ונניח לרגע בצד את חיבתי הסמויה לטראש טהור שכזה).
כן, מדובר רק בגוגל. אבל גוגל הוא כרגע בבואה של מאגר הידע האנושי. ואנחנו רוצים שגוגל ידבר על האח הגדול המשמעותי. זה שאומר משהו על חיינו. לא על האח הגדול שקשת מנסה לדחוף לנו לחור האחוריים.
וכך לאט לאט, עוד פוסט ועוד פוסט, רשת של קשרים וקישורים מחזירה את האח הגדול לתודעה הקולקטיבית שלנו. כל פוסט כזה הוא עוד סינפסה שחזרה למוטב. המוח המשותף מתקומם, מתעשת, מסדר מחדש את המערך האסוציאטיבי, פורם קשרים ורוקם אחרים במקומם. מלמד את עצמו שוב מיהו האח הגדול.
תודה לשחר על היוזמה.
יפה כתבת. כמעט שכנעת אותי להצטרף למקהלה.
אבל אני לא יכול, הזאב הבודד שבי תיכף ינשוך אותי. אז הכנסתי קישור לאזכור של "האח הגדול" באחד הפוסטים שלי במקום.
אהבתי את הרעיון שעלה בתגובות לפוסט של ערן בילינסקי באותו נושא – שיעשו בוויקיפדיה העברית קצרמר לערך "האח הגדול", ויתנו לחוכמת ההמון ולאלגוריתם של גוגל לעשות את שלהם.
יכול להיות שאני טועה פה, אבל למיטב זכרוני ארבעת הקישורים שסיפקת ייספרו בתור קישור אחד עבור גוגל.
בוריס, יכול להיות, אבל לא לוקחים סיכונים :-).
מרמיט, גם זאבים מסתובבים בלהקות.
חוץ מאלה שלא. בגלל זה הם נקראים זאבים *בודדים*.
ועל אף שהיום אני הרבה יותר חברתי משהייתי בימי "המניפסט הניהיליסטי" למשל, עדיין יש לי התנגדות פנימית לעשות מה שכל הלהקה עושה.
וכל גיוס המוני מעורר בי רתיעה. אני לא אומר שזה טוב; בהחלט יכול להיות שזה לא טוב (אני הדקדנס הפוסט-מודרני שבגללו השמאל לא מצליח אף פעם לשנע גייסות!), אבל זה המצב.
מכיר את זה. עדיין יש לי קושי רב לאהוב (או לפחות להודות שאני אוהב) משהו ש"כולם" אוהבים. אבל, בפרפראזה על משהו שאמרת בהקשר אחר (שלהכניע ולהיכנע הם שני צדדים של אותו מטבע) – גם ללכת אחרי ההמון וללכת נגד ההמון הם שני צדדים של אותו מטבע.
כך שהכי טוב להיות באמצע (ולתת להמון לרמוס אותך ברגליו הגסות?).