יש מספיק מילים לכולם

בעקבות גל מור הגעתי אל הפוסט של ריקי כהן, בו היא מבכה את ריבוי הפוסטים האישיים בבלוגים. טענתה של ריקי היא שריבוי הפוסטים האישיים והחושפניים משטיח את ההבעה המילולית ומייצר קהות שמעלה כל הזמן את סף הריגוש שלנו.

גל מור מצביע בצדק על כך שריקי מפספסת את ההבדלים בין סוגים שונים של כתיבה. יש כתיבה ירודה, יש כתיבה "שיחתית", יש כתיבה מקצועית, יש כתיבה אישית. לכל כתיבה התפקיד שלה, והריבוי רק מספק לכל אחד את היכולת למצוא את מקומו הן כקורא והן ככותב וכמשתתף. יש מקום לכולם – ואמירה זו היא בליבו של האינטרנט. הריבוי, המגוון, המרחב האינסופי כמעט, הוא זה שמספק לראשונה כמעט לכל אחד (שמחובר, כמובן) את היכולת לבטא וליצור, ויתרה מזאת – למצוא את קהילת האנשים שהביטוי שלו לגיטימי בתוכה.

אולם ריקי מפספסת בדבר נוסף. היא משווה בין "הצפת הריאליטי האמוציונאלי בבלוגוספירה" לזו הטלוויזיונית. אך יש כאן הבדל חשוב. הריאליטי הטלוויזיוני מתיימר להיות "מציאות". אך הרי למעשה מדובר במוצר מופק, מעובד, מתוכנן ומבויים ברובו, ויש יגידו ציני במהותו. החשיפה בבלוגים, לעומת זו, היא כמעט תמיד אישית. אין כאן תיווך של גורם חיצוני שעורך ומביים, אין כאן מערכת כלכלית כבדה שמוציאה "מוצר". הבלוג הוא שלוחה של האדם הכותב, בעוד תכנית הטלוויזיה היא בעיקרה שלוחה של משרדי הפרסום.

נכון שגם בחלק מהבלוגים האישיים הכתיבה משופעת במניפולציות רגשיות, בתאווה לרייטינג ובמאמץ לזכות ב"פרס" (שבמקרה זה לא יהיה מיליון שקלים אלא כמה שיותר תגובות). כתיבה כזו מעידה, כנראה, על האדם שמאחוריה. אך כשריקי אומרת כי "כמו במסנני ספאם, גם כאן, בדרך כלל אי אפשר לחסום את כל הכזבים והזבל הרגשי שמצליח לחדור פנימה. לא כולם צריכים לחשוף", היא מבצעת למעשה דה-הומניזציה של האדם הכותב את הבלוג. כשהיא משווה בלוגים אלה לספאם ריקי שוב חוטאת ומבלבלת בין "מוצר" שמאחוריו גוף כלכלי חסר מצפון, לבין אדם. כתיבה גרועה יכולה להיות חוויה לא קלה לקורא, אך עדיין במרחב של האינטרנט יש לה זכות קיום. הבלוגים הם סימנים של חיים. הם הושטת יד לעולם. לא עם כל האנשים בעולם אנו רוצים לדבר, וגם לא את כל הבלוגים בעולם היינו רוצים לקרוא. יש אנשים שמעוררים בנו רתיעה, ויש בלוגים שגורמים לנו לסגור את המסך. אולם להגדיר את הבלוגים הנחותים בעינינו כספאם הוא במקרה הטוב חוסר הבנה של מהות האינטרנט והבלוגים. במקרה החמור יותר, זוהי קריאה לבטל את קיומם של אלה השונים ממך.