מיטל שרון מציגה בפוסט אירוני את התגובות הנפוצות נגד שביתת הסטודנטים. באופן עקרוני הייתי שמח להסכים ולצאת כנגד ההגמוניה התקשורתית הקפיטליסטית שמחזקת את מוקדי הכח, רק שלצערי אני חושב שנפלתי קורבן לתעמולה – אני לא בעד השביתה.
והסיבות לא כאלה מקוריות. אני חושב שמיטל כיסתה את רובן, וההצגה האירונית שלהן לא עוזרת לדבר אחד פשוט – חלקן נכונות. יש לי הרגשה שאגודת הסטודנטים בוחרת בדרך הקלה. כי בסופו של דבר (ואת זה נוהגים לשכוח), מי שנפגע מהשביתה הם הסטודנטים עצמם, ולאף אחד אחר זה לא ממש אכפת, אבל עדיין האגודה נחפזת לשלוף את השבתת הלימודים בחדווה של תלמידי תיכון שמסדרים לחברים שלהם הברזה מהלימודים. התבוננות קצרה מהצד בסיירת האגודה שיצאה לטפל במפירי החוק רק חיזקה את הרושם כי מדובר בחבורה של וונבי-פוליטיקאים שמנסים לתרגל את השיעור בבריונות ובהמיות בסיסית, כנראה דרישת חובה במסלול.
לא שיש לי הצעות פרודוקטיביות אחרות. אבל הייתי שמח לראות נסיון יצירתי ולא אלים לשבש דווקא את מוקדי הכח, ולא את הצד החלש בכל העסק. נגיד, להפריע לפעילות השוטפת של שר האוצר (תגנבו לו את כל המעטפות מהמשרד, נראה אותו מוצא מקום לכסף). בטח אפשר למצוא כמה אנרכיסטים עם רעיונות במגירה.
למה אתה חושב שהאגודה נחפזת להשבית?
לדעתי היא דווקא חיכתה הרבה יותר מדי זמן כדי להבהיר את רצינות כוונותיה.
ועל סמך מה אתה מבסס את תחושותיך שמדובר בהברזה קולקטיבית ותו לא?
כמו שאמרתי, זוהי התרשמות (אני די בספק לגבי אמיתות אובייקטיביות בסיפור הזה). התרשמות שהתחזקה כתוצאה מהתבוננות בראשי המהפכה (היו לי עניינים באוניברסיטה באחד מימי השביתה).
דרך אגב, חלק מהאשמה כמובן בסטודנטים עצמם. קל כל כך להשבית לימודים כי האלטרנטיבות בכלל לא פשוטות – די בלתי אפשרי להזיז סטודנטים לפעילות שאינה כוללת העדרות יזומה מהאוניברסיטה (ואני בהחלט לוקח את האשמה גם על עצמי). אבל פשוט לא נראה שהאגודה מנסה בכלל. כאילו האופציה היחידה היא השבתת לימודים. אין שום נסיון לאקטיביות, לפעולה שלא תפגע דווקא בצד החלש יותר.
ברור שאין אמת אובייקטיבית. אבל להגיד "אחת השיטות המוכרות למחאה היא פשוט לא נכונה" ו"הייתי רוצה לראות קצת מקוריות" היא טענה מאד בעייתית.
נניח, למשל, שסטודנטים היו עוברים ברחובות העיר וקורעים ניירות, כדי לסמל את התפוררות האקדמיה, היית חושב שהם לא ילדים קטנים ומפגרים?
אגב, מהכרות אישית עם חלק מהנוגעים בדבר – הסיירות נגד שוברי השביתה מורכבות לא מהפוליטיקאים וונאביז אלא דווקא מהאנשים שבאמת אכפת להם מהמאבק ומטרותיו.
הפוליטיקאים וונאביז הם בדרגות הגבוהות יותר שיזרקו אותם לכלבים כנראה בעוד זמן קצר
שתי הערות:
1. שביתה היא שיטה מוכרת למחאה, אבל מה בעצם מטרתה? כשההסתדרות משביתה את המשק, יש פגיעה כלכלית גם בבעלי ההון. כשהמורים שובתים – ההורים צריכים למצוא מה לעשות עם הילדים. אבל מה משיגה שביתת סטודנטים? למי אכפת? זו שביתה שפוגעת בחלש בלי להפעיל שום לחץ על בעלי הכח. כך שבקונטקסט הזה, זהו כלי מחאה בעל אפקט מאד מוגבל (תקשורתי בלבד).
2. עכשיו, בעצם מחייבים אותי לעשות פעולה כנגד רצוני (להפסיד לימודים), כשהאפקטיביות של הפעולה מוטלת בספק. צר לי, אותי זה מעצבן. באופן כללי אני לא אוהב שמכריחים אותי לעשות דברים, ובמיוחד כשהמניעים והתוצאות הם בסימן שאלה.