יש בלוגים עם לב אדם

ויכוח הרשת של הימים האחרונים סביב המיתוג המחודש של חורימבה כבר מוצה למדי (תזכורת לקוראים מהעתיד – שליו בן-ארי מפרסם פוסט מיותר, דובי, רויטל ויהונתן זועמים, שחר ויובל מהרהרים), ואין לי כוונה למחזר אותו שוב. אולם רציתי להתייחס בכל זאת לנקודה מעניינת שעולה מתוך הדברים והדוברים.

נראה לי שחלק מהסיבה לביקורת החריפה ולרגשות שהמהלך של חורימבה מעורר (בתגובות הועלו רגשות ככעס, אכזבה ועצב) הוא השינוי שעוברת ה”יישות” של הבלוג – מאדם לגוף מסחרי.

בלוג אישי הוא עבורנו ייצוג וירטואלי של האדם עצמו. אנחנו מפתחים סוג של אינטימיות עם בלוגים שאנו קוראים באופן קבוע. מערכת היחסים שלנו עם הבלוג (קריאה, כתיבת תגובות) נתפסת על-ידנו כמערכת יחסים עם האדם שעומד מאחורי הבלוג. רמת האינטימיות עולה, מן הסתם, ככל שהבלוג הוא אישי יותר. אך גם כשמדובר בבלוג מקצועי באופיו, אם הוא נתפס כמקומו האישי של הכותב ברשת, נתייחס אליו ככזה.

וכך במקרה של חורימבה. עד עתה היה זה “הבלוג של גל מור”. אולם המטרמופוזה המסחרית שעובר הבלוג – הצטרפותם של כותבים נוספים, שותפים עסקיים ופרוייקטים למיניהם, מנתקת את הבלוג מהאדם “גל מור” והופכת אותו לגורם בפני עצמו – “חורים ברשת”. זהו גורם מסחרי ולא אישי. הפוסטים אמנם עדיין נכתבים על-ידי אנשים, אך הבלוג עצמו כבר אינו יישות אנושית. הוא אינו מתפקד יותר כשלוחה של האדם. האינטראקציה שלנו איתו משתנה.

מכאן, אני חושב, נובע הרגש החזק שהמהלך מעורר – יש פער בין סוג הקשר שהורגלנו אליו לבין המהות החדשה שנוצרת עכשיו. ומכאן גם החריפות של חלק מהדברים – הביקורת אינה נתפסת כביקורת ישירה על האדם (הבלוג כבר אינו אדם – הוא גוף מסחרי) ולכן נרשה לעצמנו להיות סלחנים פחות ובוטים יותר. גם הקוראים וגם הכותבים זקוקים לזמן להתרגל למצב החדש ולמערכת היחסים החדשה ביניהם. כללי המשחק השתנו.

פה טמונה אולי ההבחנה העמוקה בין בלוג ובין פרובלוג. הראשון הוא מרחב אנושי. השני הוא מרחב מסחרי. וכאן גם חלק גדול מהצער על הכיוון שאליו צועדת הרשת. כי אולי אנחנו מרוויחים מקור פרנסה, אך אנו מאבדים את האינטימיות האנושית שהרשת הלא מסחרית יכולה לעורר בינינו.

טיפים להקמת בלוג וורדפרס עצמאי

הקמת בלוג עצמאי על גבי WordPress אולי אינה הדבר המסובך ביותר בעולם, אולם למי שאינו מכיר את הפלטפורמה השלבים הראשונים יכולים להיות מעט מתסכלים. החלטתי לרכז כאן כמה מהבעיות והשאלות שנאלצתי להתמודד איתן בעת העברת הבלוג מבלוגלי למקומו החדש. זהו אינו מדריך מקיף – להסבר מפורט על שלבי ההתקנה כדאי לקרוא את המדריך שכתבה חנית כהן ואת סדרת הפוסטים שלה בנושא. אלו רק מספר נקודות שחשבתי שיוכלו לעזור לאחרים. הניסיון שלי עם וורדפרס עצמאי הוא עדיין ראשוני למדי, לכן תוספות, הערות וטיפים נוספים יתקבלו בברכה.

איפה?

השאלה הראשונה היא כמובן איפה להקים את הבלוג החדש. איזה חברת אכסון לבחור? יש אופציות ישראליות, יש רשימה של חברות אליהן מפנים מוורדפרס עצמו. בעקבות המלצתה (עם הסתייגויות) של שרון בחרתי לבסוף ב-DreamHost. אמנם בימים הראשונים נתקלתי בבעיות DB שהפילו את הבלוג מדי פעם, אך לזכותם יאמר ששירות הלקוחות הגיב במהירות ותיקן את התקלה.
ל-DreamHost יש תכניות הפניות נחמדה. אם בחרתם ב-DreamHost, אתם יכולים להשתמש בקופון MARGOLIS80 שיצרתי שמעניק עד 80$ הנחה (ברישום לשנה). את הקופון יש להכניס בתחילת תהליך ההרשמה (בשדה ה-promo code). לאחר שנרשמתם אתם יכולים ליצור קופון משלכם להפניות שיגיעו דרככם (אפשר לראות פרטים כאן).
עדכון: קיבלתי גם קופונים נוספים שנותנים הנחה גדולה יותר ברישום לשנתיים. אפשר לנסות את אחד הקודים האלה:
408509694160
415410365866
416604251516
448254492386
515376359402

עברית קשה שפה

התקנת WordPress היא קלה למדי. ברוב חברות האכסון יש אופציה ל”התקנה בקליק אחד”. לאחר ההתקנה, השלב הנפוץ הוא למצוא תבנית מתאימה לעיצוב הבלוג. אולם מסתבר שתבנית מתורגמת לעברית אינה מספיקה – אנו צריכים שגם וורדפרס עצמו יהיה מתורגם לעברית כדי שכל הטקסטים יהיו בשפה הנכונה. אין צורך להתקין הכל מחדש – ניתן להוסיף תמיכה בעברית להתקנה הקיימת לפי ההוראות שכאן.

תבניות מתורגמות לעברית ניתן לחפש בבלוג התבניות של אח”י דקר, אצל WeCMS, אצל יואב פרחי ואצל MasterGate. אפשרות למתקדמים היא לחפש תבנית תומכת RTL (הכיוון, לא התחנה) מתוך אלה הקיימות ב-wordpress.com, להוריד אותה ולנסות לתרגמה לבד לפי ההנחיות של (מי אם לא) אח”י דקר. מומלץ לוודא כי התבנית תומכת בווידג'טים ובתגובות מקוננות (nested comments) (אלא אם תכונות אלה אינן חשובות עבורכם).

אבטחה

לאחר ההתקנה כדאי לבצע כמה פעולות בסיסיות כדי לוודא שהבלוג שלכם לא ניתן לפריצה בקלות:

  • התקינו את התוסף WP Security Scan. תוסף זה מתריע על מספר נקודות כשל אפשרויות ומתקן מספר מהן.
  • התקינו את התוסף Login LockDown. תוסף זה מתעד נסיונות כניסה כושלים לבלוג ונועל את אפשרות הכניסה לאחר מספר כשלונות. כך תוכלו להקשות על האקרים שמנסים לחפש את סיסמתכם.
  • צרו לעצמכם יוזר חדש במקום ה-admin הראשוני, ובחרו סיסמה חזקה.
  • קראו את הטיפים הנוספים לאבטחה שכאן וכאן.

תוספים תוספים

זהו החלק הנחמד והמתסכל – כל כך הרבה אפשרויות, יותר מדי אפשרויות. שעות של הנאה(?) יעברו עליכם בנסיון למצוא את התוספים השווים ביותר לבלוג. כאן הטעם הוא אישי לחלוטין. אבל אלה התוספים שנראים לי כרגע מקום טוב להתחיל ממנו:

החשובים

  • Aksimet – חוסם ספאם.
  • FeedSmith – הפניה של הפידים הישירים של הבלוג אל FeedBurner.
  • Super Cache – מטמון חכם, שיפור מהירות הבלוג.
  • Subscribe To Comments – תנו לקוראים לדעת על תגובות חדשות. זה כל כך חסר לי לפעמים בבלוגים שאני מגיב בהם.
  • Live Comment Preview – הצגה מקדימה של התגובה. נחמד.
  • Comment Validation – בודק שהשדות ההכרחיים (כמו דוא"ל) מלאים לפני שליחת התגובה.
  • Google Analyticator – שילוב הסטטיסטיקות של Google Analytics בבלוג.
  • WP Optimize – אופטימיזציות לבסיס הנתונים של הבלוג.
  • Search Unleashed – משפר את אפשרויות החיפוש בבלוג, כולל הדגשת מילות החיפוש בפוסט.

עוד תוספים מעניינים

  • MCEComments – הופך את שדה התגובה לעורך טקסט מבוסס TinyMCE. תוסף נחמד, אולם לא הצלחתי לגרום לו לעבוד יחד עם Comment Validation. אם למישהו יש פתרון, אנא דווחו.
  • Yet Another Related Posts Plugin – מחפש פוסטים קשורים בבלוג (לפי טקסט, קטגוריות וכו') ומציג אותם בסוף כל פוסט.
  • Popularity Contest – מחשב את רמת הפופולאריות של פוסטים לפי מספר מדדים (תגובות, צפיות, פינגים וכו'), ומאפשר התאמה של החשיבות של כל מדד. מציג את התוצאה בסוף הפוסט או בווידג'ט (למרות שהווידג'ט לא הכי יפה בעברית).
  • Outbrain – מאפשר לקוראים לדרג פוסטים. יכול להציג גם פוסטים קשורים, מהבלוג או מכלל הרשת של Outbrain.
  • BackType Connect – מחפש תגובות לפוסט ברחבי הרשת (בלוגים, טוויטר וכו') ומציג אותן לצד התגובות בבלוג עצמו. תוסף מעניין. לא מעוברת. התוסף לא נתמך יותר על ידי החברה והפסיק לעבוד.
  • Gigya Socialize – מאפשר לקוראים להכנס לבלוג ולהגיב באמצעות חשבון קיים בפייסבוק / טוויטר / מיספייס / גוגל וכו', ולשלוח עדכונים אל הרשת החברתית. בגרסה קרובה תתאפשר תגובה שלא דורשת יצירת משתמש בוורדפרס, וכן יכולות קישור נוספות אל הרשתות. (גילוי נאות – אני עובד שם. אם יש לכם חוות דעת או הערות לגבי תוסף זה אנא שתפו).
  • המלצות טובות נוספות לתוספים ניתן למצוא אצל זיגמונד. זיגמונד נעלם. מישהו יודע מה קרה לו?

מעבר מבלוגלי

המעבר מבלוגלי עבר די בקלות. יש לייצא את הבלוג מבלוגלי (אופציית הייצוא בממשק שמורידה קובץ XML), ולייבא את הקובץ בבלוג החדש. במהלך הייבוא תתבקשו לבחור את המשתמש אליו ישויכו הפוסטים.
אם בבלוג הקודם שילבתם MP3 או וידאו וברצונכם שהם ימשיכו לפעול ללא שינוי, יש שני תוספים שתצטרכו להתקין:

  • Audio Player – נגן פלאש ל-MP3.
  • ExtremeVideo – תוסף לניגון סירטונים מיוטיוב וגוגל.

אלו אינם תוספי האודיו או וידאו הטובים ביותר, אולם הם יאפשרו לפוסטים הישנים שלכם להמשיך לעבוד בלי שתאלצו לשנות אותם.

עכשיו נותר רק לכתוב את הפוסטים… פה כבר אתם לבד.

על מותה של העיתונות, או לאן נעלם הפוסט על שטרית?

לפני יומיים (24.7) פרסם אפי פוקס (אצל גל מור) פוסט מעורר מחשבה אשר עסק בחוק המאגר הביומטרי וביו”ר ועדת המדע והטכנולוגיה, ח”כ מאיר שטרית.

היום, כמו ששמה לב רויטל סלומון, הפוסט נעלם. (למרות שנפלאות גוגל מאפשרות כמובן עדיין לאתר אותו). בתשובה לתהיה מה קרה לפוסט, אמר גל מור:

הפוסט הוסר עקב איום בתביעה מצד רותי שטרית. אנחנו לא יכולים להתמודד מול מנגנון כזה.

מעבר לסיפור המעניין בפני עצמו של הפוסט הזה, יש כאן אמירה חשובה על יחסי הגומלין בין בלוגים ועיתונות ועל הצורך בעיתונות אמיתית (לאור הדיבורים בזמן האחרון על מותה של העיתונות). זהו בדיוק הצורך בגוף חזק מספיק, מבחינה כלכלית ומשפטית, לעמוד בלחצים של גורמים פוליטיים או מסחריים. גוף שיוכל להתמודד מול המנגנון שמנסה להשתיק ביקורת באיומים משפטיים.

אני לא בטוח בכלל שהעיתונות של ימינו היא גוף כזה. אבל הרס העיתונות היא תופעה חמורה כי היא משחקת לידיהם של בעלי הכוח. בלוגרים יכולים להיות מקוריים, מעמיקים ופורצי גבולות לא פחות, ואולי לפעמים אף יותר, מהתקשורת הממוסדת. אבל בלוגרים עצמאיים לא יכולים להרשות לעצמם להכנס ראש בראש עם גופים כוחניים ודורסניים. בשביל זה, עם כל הכבוד למדיה חברתית, צריך גב קצת יותר חזק.

עדכון: פוסט הבהרה והתנצלות בעקבות ההסכם בין הבלוג “חורים ברשת” ומשפחת שטרית.

בלוגרומן – המשך

בהמשך לפוסט הקודם (למתעצלים – שימוש בבלוג כפלטפורמה ליצירה ספרותית), מספר הרהורים נוספים.

מרכזו של הרעיון המקורי היה השינוי שהטכנולוגיה מאפשרת בחווית הכתיבה – האפשרות לכתוב ולפרסם רומן בהמשכים באמצעות בלוג, ללא תלות בגורם חיצוני כמו הוצאת ספרים או עיתון. אולם הטכנולוגיה לא רק מביאה את חופש הפרסום, אלא גם מחוללת שינוי באופי הקריאה עצמה.

צורת הקריאה המקובלת של ספר מודפס היא קריאה סדרתית. אנו קוראים את הספר מתחילתו עד סופו, בסדר בו נכתב. סיפור שמפורסם בבלוג יכול כמובן גם הוא להיקרא באופן זה. ניתן לקרוא את הפוסטים אחד אחרי השני לפי סדר פרסומם. אך בלוג מאפשר גם צורות קריאה רבות נוספות.

הבה נחשוב על סיפור המסופר מפי כמה דמויות. בבלוג, כל דמות יכולה להתגלם כ"כותב" הפוסט. הקורא יכול אז לבחור לקרוא את הפוסטים לפי הכותבים, ולאו דווקא לפי הסדר בו פורסמו. הוא יכול להתמקד בדמות אחת ולוותר על דמות אחרת המעניינת אותו פחות. הוא יכול לקפוץ מדמות לדמות. אפשרות נוספת היא לתייג את הפרקים לפי נושאים המופיעים בהם. אזי יכול הכותב להתוות "מסלולים" המופיעים ביצירה, אחריהם יכול הקורא לעקוב. וכמובן, קיימת תמיד היכולת הבסיסית של קישורים בין פוסטים שונים.

הבלוג מפרק את חווית הקריאה למרכיבים בדידים שהקורא יכול לצרף יחדיו ליצירת רצף שמתאים לו. זהו מדיום בעל מאפיינים חדשים ושונים מהמדיום המודפס. בפני היוצר אשר כותב במיוחד עבור מדיום זה ניצב האתגר של שימוש ביכולות חדשות אלו.

הדברים אינם מוגבלים לבלוגים בלבד, כמובן. היכולות החדשות טמונות במדיה הדיגיטלית על כל צורותיה. הקינדל של אמאזון משמש אולי כרגע כגרסה דיגיטלית של ספר מודפס, אולם הוא מכיל את הפוטנציאל לספק חוויית קריאה דומה לזו של בלוג. ספר בפורמט קינדל (או פורמט דיגיטלי אחר) יכול להכיל את אותם קישורים, תיוגים, מסלולים וכל מידע אחר שיספק את חווית הקריאה המצופה בעולם הדיגיטלי.

האם יצירות כאלה לא נידונות מראש להיות גימיק בלבד? הדוגמה שקופצת לראש היא אותם ספרי "אתה הגיבור" בו יכול הקורא לבחור את מסלול העלילה בסוף כל פרק. ספרים אלה, למרות שהיו אולי הצלחה כלכלית לתקופה מסויימת, לא ממש הטביעו חותם אמנותי ראוי לציון.

אך אולי דוגמה זו אינה טובה דווקא בגלל הנסיון לאלץ מדיום מסוג אחד לתפקד כמדיום מסוג אחר (במקרה זה, נסיון להביא את המשחקיות של משחקי מחשב או משחקי תפקידים לתוך המדיום המודפס שהוא סדרתי מטבעו). ייתכן כי כותבים (וקוראים) המדברים בלוגרית שוטפת ידעו לנצל את אופיו של המדיום החדש כדי ליצור אמנות כתובה שתרגיש בבית במרחב הדיגיטלי.

בלוגרומן

כולם מדברים על טוויטר, אני רוצה לחזור ולדבר על בלוגים.

לאחרונה השתעשעתי ברעיון של חיבור מרחב אפשרויות הכתיבה ברשת לבין כתיבה ספרותית. באופן יותר ממוקד – שימוש בבלוג כפלטפורמה לפרסום סיפור בהמשכים או רומן. טהרני הספרות שבינינו יסתייגו אולי מרעיון שכזה, אך לכותבים חובבים (ואולי גם לחובבי הקריאה) טמון כאן פוטנציאל לא קטן. זו יכולה להיות מקבילה מודרנית לסיפור בהמשכים שהיה נפוץ בעיתונים של פעם (שהניבו לעיתים יצירות מוכרות למדי). מסגרת שתספק לכותב מחויבות ולוח זמנים שלעיתים חיוניים למימוש מעשה הכתיבה, תוך הגמישות וחופש הפרסום שמאפשרת הכתיבה ברשת.

מסתבר, כמובן, שהרעיון כבר קיים. המונח המקובל עבורו הוא blovel (קיצור של blog-novel). הבלוגר חורחה אסקובר הציע לאחרונה גירסה משלו לרעיון זה שמתווה מספר כללים, כמו למשל:

  • הסיפור יהיה בן כ-40 פוסטים.
  • כל פוסט יהיה בין 500 ל-1000 מילה.
  • הסיפור יסופר בגוף ראשון.
  • לא יורשו תגובות בפוסטים.
  • אסור לערוך פוסטים שכבר פורסמו. 

אין צורך כמובן לאמץ דווקא כללים אלה. הרעיון הוא לספק מסגרת המתאימה לכותב, תוך איזון בין מידת החופש הדרושה לו לבין המגבלות הנחוצות כדי למקד אותו.

מדוע בלוג? מדוע לא לכתוב תחת אותם כללים אך להסתפק במגירה? ראשית, אנחנו בעידן הנרקיסיזם והסיפוקים המיידיים. אנו רגילים שהמגירה שלנו הפכה פומבית. אך מעבר לכך, הכתיבה שלא-למגירה יכולה לשנות את עצם הכתיבה עצמה. אם מתוך דיאלוג שנוצר עם הקוראים, ואם מעצם הידיעה שהכתוב אינו מתחבא בפינה עלומה על המחשב הפרטי אלא משוחרר וחופשי במרחבים הפראיים של הרשת. המפגש בין הכתוב לקורא-האחר, גם אם איננו עדים לו באופן ישיר, הוא בעל השפעה לא מבוטלת.

נהוג לקונן לאחרונה על השטחיות והתזזיתיות שמכניסה המדיה החברתית אל תוך חיינו. חלק מהביקורת מוצדקת. אולם אי אפשר להתעלם מהאפשרויות החדשות שהיא פותחת ליצירה ולשחרורה (ראו מקרה קותימן). חלק מצורות הביטוי החדשות מן הסתם לא ישרדו לאורך זמן. אך חלקן יהפכו אולי לקלאסיקות של הדורות הבאים.

פוסט-פירגון

הוזמנתי על-ידי מרמיט לפרגן. עוד לא החלטתי מה דעתי על משחקי הבלוג-שרשרת האלה, אבל מתוך פירגון למרמיט (אחלה בלוג!) (וגם כי בכל זאת זו פעם ראשונה שהחבר'ה מזמינים אותי לשחק), התיישבתי לכתוב (זו גם הזדמנות להשקיע קצת בבלוג, שהוזנח מסיבות שונות אך משמחות). (וגם אפשר להשתמש בהרבה סוגריים אז בכלל טוב).

1. לבני ציפר. כי מישהו צריך לקחת על עצמו את תפקיד הילד המתחכם והמעצבן שכולם אוהבים לשנוא. תפקיד כפוי טובה, אך חשוב – כשהוא מציב בפנינו מראה עקומה שמתעקשת להבליט דווקא את הפגמים. ציפר לפחות עושה זאת באופן אינטיליגנטי, מעניין, משעשע ו(לעיתים) אף חינני.

2. לעובדים הזרים שמטפלים בזקנים, בחולים ובכל שאר האנשים שאנו מעדיפים לדחוק אל מחוץ לטווח הראייה. ולכל האנשים הטובים שמקדישים מזמנם לעזור להם.

3. לאילנה זפרן, שעלילות משפחתה מרובת החתולים המצוירות ביד אמן בעמוד האחרון של העכבר מעלות חיוך גדול על פני בכל סוף שבוע.

4. לכל האמנים והיוצרים ששוכבים על הגדר הרגשית בשביל הלב של כולנו.

5. למוס השוקולד של מסעדת פסטה מיאה. התמכרות קטנה ומענגת.

6. ולאדם שבדרך כלל הכי קשה לי לפרגן לו, לעצמי. כי בתמונה הגדולה, בסך הכל יצא ממש ממש בסדר.

ולהעברת השרביט המתבקשת – שרון, אדר, של, יופי ומודי.