במהלך ההיסטוריה הארוכה של האבולוציה האנושית, התפתחו שני ענפים מובחנים באילן היוחסין של האדם, שהשפיעו עמוקות על המאפיינים ההתנהגותיים, החברתיים והפוליטיים של המין האנושי. תיאוריה זו, המבוססת על מחקר בין-תחומי בגנטיקה, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה אבולוציונית, מתארת חלוקה מובחנת לשתי קבוצות אבולוציוניות שהיו תוצר של לחצי סביבה שונים ודרכי הסתגלות נפרדות.
התיאוריה מכונה "תיאוריית השיתוף והכוח" ומציעה כי החלוקה בין קבוצת השיתוף (Collaborative Cohort) לבין קבוצת הכוח (Dominance Cohort) אינה רק תוצאה של נסיבות חברתיות, אלא ביטוי ישיר לשוני גנטי שהתפתח משני אבות קדומים של האדם – Homo pacificus ו-Homo dominator.
ממצאים גנטיים שהושגו בחקר רצפי DNA עתיקים מראים כי בעוד ש-98% מהגנום האנושי זהה בין כל בני האדם, ישנם הבדלים גנטיים משמעותיים בין שני תת-המינים הקדומים שהיוו את המקור להתפצלות זו. חוקרים זיהו וריאציות גנטיות מסוימות, במיוחד באזורי הקולטן לאוקסיטוצין (OXTR) והקולטן לדופמין (DRD4), אשר נראות כמשפיעות ישירות על דפוסי ההתנהגות השונים.
בני Homo pacificus, שהתפתחו בסביבות עשירות במשאבים, פיתחו דפוסי התנהגות המבוססים על שיתוף פעולה, דחיית אלימות פנימית, ורמה גבוהה של אמפתיה. וריאנטים מסוימים ב-OXTR קשורים לפעילות מוגברת של אוקסיטוצין, מה שמוביל ליכולת גבוהה יותר לבנות קשרים רגשיים ולהרגיש תחושת שייכות. בחפירות ארכיאולוגיות הקשורות לאתרים של תת-מין זה, נמצאו עדויות לקבורה טקסית, שיתוף מזון, וקהילות שחיו בשיתוף יחסי לאורך זמן רב.
לעומתם, בני Homo dominator פיתחו אסטרטגיה שונה לחלוטין בסביבות מאתגרות יותר, שבהן משאבים היו נדירים. הם היו בעלי יכולת פיזית ונפשית להתחרות ביעילות, להשתמש בתחבולות ולשלוט בקבוצות דרך כוח. באזורי הדופמין בגנום שלהם, נמצאו וריאנטים שמחזקים תגמולים הקשורים לניצחון ושליטה. עדויות ארכיאולוגיות מתרבויות קדומות שהושפעו מתת-מין זה מצביעות על מבנים היררכיים ברורים, שימוש בכלי נשק, והתמקדות בבנייה של מבנים שנועדו להעצים את מנגוני השליטה.
החפיפה בין שני תתי-המינים החלה לפני כ-50,000 שנים, כאשר קבוצות של Homo pacificus ו-Homo dominator נפגשו, התרבו, ויצרו את הבסיס למין האנושי המודרני. עם זאת, למרות החפיפה הגנטית, ניתן לזהות עד היום את השפעותיהם של שני הענפים.
במבחנים גנטיים מודרניים, ניתן לגלות שוני בוריאנטים ספציפיים בגנים כמו OXTR ו-DRD4 אצל אנשים הנוטים לערכים של שיתוף פעולה וקבלה, לעומת אלו שנוטים לנטיות דומיננטיות, היררכיות ותחרותיות, אשר מצביעים על אבות קדמונים שונים. תצפיות אנתרופולוגיות מראות כי קבוצות חברתיות מסוימות – למשל, חברות קולקטיביסטיות – מושפעות יותר מתכונות הקשורות ל-Homo pacificus, בעוד שחברות אינדיבידואליסטיות ואוטוריטריות משקפות את מורשתו של Homo dominator.
המאבק בין שני הענפים הגנטיים אינו רק תוצר של נסיבות פוליטיות או חברתיות מודרניות, אלא ביטוי למאבק אבולוציוני מתמשך בין שתי אסטרטגיות שונות לחלוטין של הישרדות. Homo pacificus רואה בשיתוף פעולה את הדרך האולטימטיבית להישרדות, בעוד ש-Homo dominator מאמין בכוח כדרך להשגת יציבות וסדר. המתח המובנה בין שתי האסטרטגיות האבולוציוניות הללו מסביר רבות מההתרחשויות בעולם המודרני ובעידן הנוכחי.
- הערת המחברים: העולם היה יותר הגיוני אם אכן בכך היה מדובר. ומי יודע, אולי עוד נגלה שזה נכון.
