גשר קטן בזמן
ג’ון סטיינבק על זמן ושינוי:
אף בעת שאני מוחה על הייצור בסרט נע של מזוננו, של שירינו, של שפתנו ובסופו של דבר של נשמותינו, אני יודע שנדיר היה הבית שנאפה בו לחם טוב בימים ההם. הבישול של אמא היה, פרט למקרים נדירים, עלוב, החלב הלא-מפוסטר הטוב שנגעו בו זבובים וחתיכות גללים שרץ חיידקים, החיים הבריאים של פעם היו מנוקבים במכאובים ובמיתות פתאומיות מסיבות בלתי-ברורות, והשפה המקומית המתוקה ההיא שאני מתאבל עליה היתה פרי של בורות ואי-ידיעת קרוא וכתוב. טבעו של אדם, ככל שהוא מזדקן, גשר קטן בזמן שכמותו, למחות נגד שינויים, במיוחד שינויים לטובה. אבל נכון הוא שהחלפנו שומן ברעב, וכל אחד משני אלה יהרוג אותנו. קווי השינוי סגורים. לנו, או לפחות לי, לא יכול להיות שום מושג איך ייראו חיי האדם או מה תהיה מחשבת האדם בעוד מאה שנה או חמישים שנה. אולי החוכמה הגדולה ביותר היא הידיעה שאינני יודע. העצובים הם אלה שמבזבזים את כוחם בניסיון לעצור את זה, כי הם יכולים רק להרגיש את המרירות שבאובדן ולא שום חדווה ברווח.
מתוך מסעותי עם צ’רלי – בחיפוש אחר אמריקה.
- השעון כפי שסיפרתי לבני “כיחידה טכנולוגית, השעון הוא מכונה המפיקה שניות, דקות ושעות אחידות...
- לראות את העתיד אז ראיתי את אוואטר. עזבו את הדיונים אודות העלילה או...
- הייתי נער שירי המלחמה והזכרון מלווים אותנו מילדות. אנו שומעים אותם בכל...
- פרסום = זיהום במאה ה-14, המילה זיהום שימשה בהקשרים רוחניים ולא-חומריים בלבד. בעידן...
נשלח: 2 בספטמבר, 2010 | נושאים: ספרים.
תגים: ספרות, סטיינבק, שינוי, זמן.
תגובות: 1
| טראקבק
פינג מאת 5.9.2010 « מה אני קוראת
תאריך 05/09/2010 11:40
[...] מרגוליס מביא ציטוט מקסים של סטיינבק על שינוי. משפט מתוכו: "העצובים הם אלה שמבזבזים את כוחם בניסיון לעצור את זה, כי הם יכולים רק להרגיש את המרירות שבאובדן ולא שום חדווה ברווח". עמית פוני, באחד הפוסטים המעטים בהם אני מסכימה איתו בשמחה, מדבר גם הוא על שינוי בפוסט מעודד על מהפכות איטיות. [...]