אנחנו חיים רוב ימינו במציאות ברורה. גרים בתוך מבנים מוצקים, בערים תזזיתיות או בישובים מנומנמים, מתנהלים בתוך שגרת יומנו, ממקום למקום, מאדם לאדם, מאושר לעצב, משמחה לדכדוך. נעים במנועי בעירה וסילון בתוך עולם של מערכות כלכליות וחוקים פיזיקאליים, עולם שנתון לחקירה מתמדת, עולם על שולחן ניתוחים; אנחנו מתקיימים, לומדים, אוכלים, עושים ילדים, עובדים, צורכים, נהנים, מתים.
אבל לפעמים משהו מתגנב אלינו בלילה. זוחל ממעמקי נפשנו לחללים הנידחים של המוח, נוירונים ניתזים כשאנחנו מתעוררים לרגע מתוך חלום בעיניים פקוחות לרווחה אל תוך אותו מקום שהיינו בו אבל הוא אחר לגמרי, קסם ומסתורין מהלכים גבוהים ודקים על פני ערפילים של מדבריות רחוקים מתחת לכפות רגלינו, המציאות מתנפנפת ברוח ואנחנו מציצים לשנייה אחת שתיזכר לנצח אל מעבר למסך האפל.
חלקנו זוכים להצצה חטופה.
חלקנו לא יכירו זאת לעולם.
חלקנו חוזרים לשם פעם אחר פעם.
ולפעמים אתה נתקל במשהו שמזכיר לך. אתה קורא ויודע שהוא היה שם. ואולי הוא לא יודע בכלל, והכל נראה לו כמו המצאה, ובכל זאת זה נמצא שם בפנים, זורם דרכו כמו דיבוק בעל רצון משלו, הרוח מהצד האחר נושבת מתוך הדפים ומרעידה לרגע את קירות החדר ואתה ממצמץ ומשתאה ונרעד ואז העולם חוזר ומתייצב כמו שהיה תמיד.
_____________________________
בעקבות אלים אמריקאים של ניל גיימן.
פוסט נפלא על ספר נהדר. תודה שחלקת את המחשבה הזו.
תודה.