השנה היא כנראה 1987. סתיו, אולי קיץ. זהו-זה משודרת בטלוויזיה. יואב קוטנר מציג בפינת הפופ שלו תקליט חדש של זמר עם קול מרוסק. קליפ ביזארי עם בובת פיתום.
זהו-זה. פאקינג פריים טיים לנוער, וקוטנר מראה לנו את טום וויטס ברגעיו המוזרים ביותר. אני מהופנט. לא שמעתי שום דבר כזה אף פעם. כעבור יום או יומיים נכנס בהתרגשות לחנות התקליטים ויוצא עם התקליט הראשון של טום וויטס שהכרתי. Franks Wild Years. האלבום האהוב עלי ביותר שלו מאז.
בועז כהן הציע בעבר להעניק את פרס ישראל ליואב קוטנר. "הרבה מאד ישראלים בני 30 פלוס מסתובבים עם הטעם המוזיקלי של יואב קוטנר שצרוב להם בראש ובנשמה", כותב כהן. לא יכולתי להסכים יותר. אל חלק גדול מהמוזיקה שהכרתי ואהבתי בשנות נעוריי נחשפתי בזכות קוטנר. איפה יימצא היום האיש שיגלה לילדים בני 14 מוזיקה אמיתית מהי.
(נכתב בעקבות הפוסט של טל גוטמן, שהזכיר לי את התקליט האהוב מאד הזה).
נשבע לך שתכננתי לכתוב פוסט המשך שנראה דומה מאוד למה שאתה כתבת. פחות על קוטנר, ויותר על ההרגשה של להחשף לטום וויטס בפעם הראשונה בגיל 15. אולי עוד אעשה את זה.
אבל דרך אגב, אם כבר מדברים על דברים שקרו בתוכניות של פעם, קבל את סטיבי וונדר ברחוב סומסום.
לפעמים באמת הולך ופוחת הדור. מי מופיע היום בתכניות ילדים?
אני ואתה, בני אותו דור, מסכימים שהולך ופוחת הדור. אבל יש מצב שהילדים שלנו יחלקו לינקים להופעות של יובל המבולבל ברחוב סומסום ויגידו אותו דבר 🙂
ארררררררררררררררררר. אתה עושה לי צמרמורת.
פרנקס וויילד יירז? יא צעיר.
אני זוכר שקוטנר הראה את הקליפ של In the neighborhood. ככה גם אני גיליתי את טום ווייטס.
ובדיוק אתמול דיברתי עם חבר על אהבתנו המשותפת לווטרבוייז, שגם את ההיכרות איתם חבנו במידה רבה לקוטנר. בכלל, סיכמנו, האיש היה קרן אור באפלת האייטיז.
החל מפרופסור מקס, דרך זהו זה וכלה בתוכנית שלו בגל"צ כל יום בשבע (ומסע הקסם המיסתורי! 60 (?) תוכניות על הביטלז! שאיפה עמוקה של סיקסטיז!). פרס ישראל לגמרי.
שני דברים שהילדים שלנו לא יעשו:
1. להקליט את התוכנית של קוטנר (או כל אחד אחר) בקסטה מהרדיו.
2. ללכת ל"ערב קליפים" בהנחיית קוטנר (או כל אחד אחר).
זוכר גם את In the neighborhood באמת. אבל blow wind blow היה זה שתפס אותי. וערבי קליפים… עוד נוסטלגיה. הייתי באחד של קוטנר על קליפי מחאה. אני זוכר במעורפל משהו קופץ של רוברט וויאט. בטח זה היה Shipbuilding.
כן, אני רוצה לחשוב על רוברט וויאט בתוכנית מוזיקה היום.
OMG אנחנו כאלה זקנים ורטננים.